שמר נ' נחום ואח'

התובע הוא בעלים של בניין ברחוב רמב"ם 43 בגבעתיים, ובכלל זה הוא גם הבעלים של דירה מס' 5, המצויה בקומה העליונה של הבניין ושל מרפסת גג הצמודה לדירה (להלן: "הדירה").

הנתבע 1 ורעייתו המנוחה, שהייתה הנתבעת 2 בתובענה (להלן ביחד: "הנתבעים") הם דיירים מוגנים על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: "החוק") בדירה וזאת בהתאם להסכם שכירות שנחתם בשנת 1975 בין הורי התובע המנוחים, דוד ורחל שמר ז"ל, לבין הנתבעים 2-1 (להלן: "הסכם השכירות").

מאחר שמדובר ב – 3 תביעות פינוי נפרדות שאוחדו, אציג את הרקע ואת טענות הצדדים ביחס לכל תביעה בנפרד.

טענות הצדדים בתיק 16270-09-16:

מדובר בתביעת פינוי דייר מוגן.

התובע טוען, כי גג הבניין אינו מהווה חלק מהדירה והוא הוצא במפורש מתחולת הסכם השכירות, וכי סעיף 7 להסכם השכירות קובע שאסור לשוכר להשתמש בגג לצרכיו, שכן הוא בחזקת המשכיר.

לטענת התובע, הנתבעים פלשו לגג ועשו בו בתוך שלהם, ואף הוריו של התובע נאלצו להגיש תביעה לפינוי ולסילוק ידם של הנתבעים 2-1 מהגג, כאשר ביום 12.1.1976 ניתן פסק דין המורה לנתבעים לסלק את ידם מהגג ונאסר עליהם לעשות בו כל שימוש.

התובע מוסיף כי בשנת 2003 אימו הגישה בשנית תביעה לסילוק ולפינוי, וביום 14.2.2004 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכם פשרה, וניתן לו פסק דין ביום 14.12.2004 (להלן: "הסכם הפשרה").

בהסכם הפשרה נקבע כי הנתבעים רשאים להמשיך ולהשתמש בגג, כאשר התנאים כללו נטילת אחריות שלהם על השימוש בגג ועל כל נזק שעלול להיגרם, כך שהם התחייבו לערוך פוליסת ביטוח בגין נזק לצד שלישי שהעתק ממנה יימסר לבעלים בתחילתה של כל שנה. עוד התחייבו הנתבעים 2-1 שלא לגרום למטרדי רעש ולדאוג לתחזוקה מלאה של הגג, לרבות איטום.

התובע טוען כי על אף שהנתבעים התחייבו לרכוש ביטוח כאמור, הם לא המציאו לו עותקים של פוליסת ביטוח שרכשו לגג ואף לא דאגו לתחזוקה מלאה של הגג לרבות איטום. התובע מוסיף כי לאחר שלא התייחסו לטענות שהעלה במכתב התראה מטעמו, הודיע לנתבעים ביום 12.7.2016 כי הוא מבטל את הסכם הפשרה וכי עליהם לסלק את ידם מהגג.