לבני ואח' נ' גדפור

1. דרך-מקרה היא, שענינם של הצדדים שב והונח לפתחו של מותב זה. אפשר היה לקוות כי פסק-דין בהליך קודם, שיצא תחת ידי בתאריך 13.6.2016, ישים קץ למחלוקת. עוגנה בו הסכמה, שאִפשרה לתובעים לממש הֵיתר-בנייה שבידיהם במעט הפגיעה האפשרית בנתבע, הדר במקרקעיהם. למרבה הצער לא כיבד הנתבע הסכמה זו. כך נולדה התביעה דנן.

הרקע

2.התובעים הם בעליהם של מקרקעין בנווה-צדק שבתל אביב-יפו. לפי הֵיתר מן הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הם ביקשו לשמר בנין, העומד במקרקעין וידוע בשם: "בית אמזלג", ולהוסיף לו שטחי-מגורים. מימושו של ההיתר לא שלל מן הנתבע את זכותו להחזיק בדירה בקומת-הקרקע של הבנין ומעמדו בה הוא של דייר מוגן (כנדמה, "נגזר"). אולם השימור המחמיר לא אִפשר להותיר על כנה תוספת-בנייה, שנבנתה בדירה הזו וכללה חדר-רחצה אשר חרג מתחומיו של הבנין המקורי. הריסתה של התוספת הזו הייתה מן התנאים שבהיתר-הבנייה.

3.הנתבע ערם קשיים בדרכם של התובעים, עד כי אלה נאלצו לפנות לבית-משפט זה בתביעה לסילוק-ידו מתוספת-הבנייה ולהריסתה (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 30038-07-15 לבני נ' גדפור (לא פורסם)). לסופה של התדיינות ממושכת ולאחר ייסורים לא מעטים נבטה ההסכמה אשר עוגנה בפסק-דין. הוסכם כי תוספת-הבנייה תיהרס ובמקומה יבנו התובעים, על חשבונם, חדר-מקלחת בתוך תחומי-דירתו של הנתבע. זאת, לפי תוכנית מאושרת שעליה חתמו, לאחר משא-ומתן ושקילה, תובע 2 ונתבע 1 גם יחד. למפקח על המלאכה מינה בית-המשפט, כמומחה בלתי-תלוי מטעמו, את המהנדס מרדכי (מוטי) בס. היה זה על חשבונם של התובעים, ששילמו לבדם את שכרו של מפקח זה. עוד התחייבו התובעים, וגם בהתחייבותם זו הם עמדו, לשלם לנתבע כסף. סך של 290 אלף ש"ח (בניכוי סכום נמוך, שחב להם הנתבע) הופקד בידיו הנאמנות של בא-כוחם דאז של התובעים, עבור הנתבע. הסיבה להפקדה בנאמנות הייתה מנגנון, שגם עליו הוסכם בפסק-הדין: לנתבע ניתנה בחירה אם לקבל לידיו של הסכום הזה והוא פרי של שמאות קודמת; או להעמיד את הדברים לבחינתו העדכנית של שמאי מוסכם ואת הסכום, שיקבע הלה, ישלמו התובעים לנתבע. הסכום שהופקד מוחזק, כנדמה עד היום, בנאמנות עבור הנתבע.

4.דא עקא כי בבוֹאם לממש את פסק-הדין המוסכם שבוּ התובעים ונתקלו בהתנגדותו של הנתבע. גם פנייה לאכיפה באמצעותה של פקודת-ביזיון בית-המשפט לא הועילה, שכן הנתבע לא מילא אחר התחייבותו לבית-המשפט לקיים את פסק-הדין, במועדים שהציע הוא עצמו ובכלל. תחת זאת הניח הנתבע מכשולים בדרכם של המפקח מטעמו של בית-המשפט ושל פועלים, ששכרו התובעים לביצוע-המלאכה. הנתבע הוסיף והציף את בית-המשפט בבקשות נגד התובעים אך אלו נדחו אחת לאחת בידי שורה של מותבים במהלכה של פגרת-הקיץ. סופו של ענין היה כי עבודה, שצפויה הייתה לארוך כשלושה שבועות הושלמה, תוך מריטת-עצביהם של התובעים ושיבוש של תוכניותיהם, מקץ קרוב לחודשיים.

התביעה

5.את נזקיהם המתמשכים, מיום שניתן פסק-דיני הראשון, ביקשו התובעים בהליך דנן. שלושה ראשים הם לתביעתם זו וסכומה הכולל: 196,385 ש"ח. ראשונה עתרו התובעים לחיובו של הנתבע בשיעורם של דמי-השכירות, שניתן היה לגבות משוכרים של הדירות שבמיזם ונגרעו בתקופת-העיכוב. שני נתבקש התשלום, שנאלצו התובעים לשלם לפועליהם אשר עמדו בטלים ממעש. שלישית דיברה התביעה בשכר-הטרחה, ששילמו התובעים לבא-כוחם בבקשות ההדדיות שלפי פקודת בזיון בית-המשפט. את הגנתו מיקד, מנגד, הנתבע בטענה כי כל תכליתה של התביעה היא להלך עליו אימים, לסלקו מביתו ולשלול הימנו את הפיצוי, שנפסק לזכותו בהסכמה.

הפרת-ההסכם בידי-הנתבע

6.המומחה, מר בס, ניגש לביצוע-מלאכתו זמן קצר לאחר שמוּנה בידיו של בית-המשפט. כשבוע בלבד מיום-מינויו הוא התייצב במקרקעין, תוך שהוא מסתמך על הודעתם של התובעים כי הביקור תואַם עם הנתבע. דא עקא כי הנתבע לא היה בבית ובלעדיו לא ניתן היה לקיים את הביקור כמתוכנן. לפי פנייתו של הנתבע שב המהנדס אל המקרקעין מקץ תשעה ימים, על מנת להסביר לנתבע, בנוכחותו של בא-כוחו דאז, את התוכנית ולקבל את אישורו לה.

לאחר שווידא כי הנתבע מבין את התוכנית ומאשרה, קבע המהנדס את תחילתן של העבודות ליום 3.7.2016. כאן אשוב לרגע אל ההליך הקודם. כשקבע בית-המשפט מועד לשמיעתן של הראיות שם, ענין שביקש לשים סוף לגרירת-רגליים מצדו של הנתבע, הודיע לפתע בא-כוחו דאז כי לא ניתן יהא להמשיך בבירור קודם לאישור מאת אפוטרופסה של נתבעת 2. תירוץ קלוש זה, שנזכר להשמיע את עצמו קרוב לשנה מיום-פתיחתו של ההליך ההוא, שב והועלה לפניו של מר בס בגלגולה השני של הפרשה, בניסיון נוסף לעכב את תחילתן של העבודות. "כשנאמר ל[נתבע]", כתב המומחה בדוח שחיבר, "כי ביום א' הקרוב [3.7.2016] אמורים הפועלים להגיע להתחיל בעבודות הוא אמר כי הוא נדרש להתייעץ עם אפוטרופוס או מישהו דומה. לא ברור לי מיהי אותה דמות שנוספה לתמונה" (הנספח השני לתצהירו של תובע 2). מאוחר יותר באותו יום הודיע בא-כוחו של הנתבע למומחה כי הנתבע, כך או כך, "מתנגד לקיום ההסדר וביצוע העבודות בביתו" (נספח מס' 6).

ניסיונו של מר בס לחזור אל בא-הכוח העלה חרס, לאחר שזה הודיע כי שוב אין הוא מייצג את הנתבע. יום 3.7.2016 הגיע; פועלים ומפקח מטעמם של התובעים התייצבו בפתח-דירתו של הנתבע וזה סירב לפתוח להם את הדלת. "דני [הנתבע] נכח בדירה מאחורי דלת נעולה", כתב נציג-התובעים למומחה של בית-המשפט בו ביום, "ניסיתי לשכנע אותו במשך מספר דקות כי עדיף שיאפשר את ביצוע העבודות אך הוא המשיך בסירובו ונשאר מאחורי הדלת הנעולה" (הנספח השלישי לתצהירי-התביעה). הפועלים שבוּ כלעומת שבאו ומר בס נאלץ לפְנות לבית-המשפט בבקשה למתן-הוראות. בד בבד פנו התובעים בבקשתם הנזכרת לפי פקודת-ביזיון בית-המשפט. בדיון, שהתקיים בתאריך 13.7.2016 הבטיח הנתבע באוזנַי: "אני מתכוון לקיים את ההסכם בהתאם להחלטת בית-המשפט. תמיד סברתי ואמרתי שאני אקיים אותו. אני לא מעכב את העבודה. הם [התובעים] הפסיקו את העבודה מיוזמתם. מעולם לא סירבתי לפתוח את הדלת. לא הייתי בבית. הייתי בעבודה. ביום שלישי הקרוב [19.7.2016] אני לוקח שבוע חופש מהעבודה [כדי לאפשר את ביצוע העבודות]. דיברתי עם [המעסיק] שלי" (ת"א 30038-07-15, פרוטוקול מיום 13.7.2013, בעמ' 30, ש' 10 ו-22; בעמ' 32, ש' 21; בעמ' 33, ש' 18 ו-28 ובעמ' 34, ש' 17).