ת"א 15402-03-11 ואח' קרין ויזל נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ

1.להלן מובאת בפני ב"כ הצדדים הצעת ביהמ"ש, בהתבסס על החומר המצוי לעת הזו בתיק ביהמ"ש, לרבות תחשיבי הנזק שהוגשו מחד ומנגד.

הצעה זו העשויה לשמש אף כבסיס למו"מ בין הצדדים, נגזרת, יש לציין, הן ממידת המחשתן של טענות באמצעות מסמכים ככל שצורפו והן מהערכת סיכונים וסיכויים ע"י בית המשפט בשלב זה בו טרם החל שלב הראיות.

2.נתונים בסיסיים רלבנטיים:

• התובעת, ילידת 8.2.89, נפגעה בשתי תאונות דרכים בהיותה בת 20 לערך: הראשונה - מיום 17.4.09 (כחיילת) והשניה – מיום 23.9.09 (תאונת עבודה).

• נכות צמיתה: תאונה ראשונה – 10% בגין כאבים והגבלה בתנועות הצוואר; תאונה שניה – 2.5% בגין מיגרנה.

• נכויות זמניות: תאונה ראשונה – 20% עד לתאונה השניה; תאונה שניה – 30% למשך שישה חודשים. אין אשפוזים.

• מאז שחרורה מהצבא עבדה התובעת במגוון עבודות, החלה בלימודי מינהל עסקים ועברה ללימודי משפטים שראשיתם בחודש 10/14.

   

  3.להלן מרכיבי הנזק שמצאתי כי יש לאשרם לצרכי פשרה ושיעורם הרלבנטי:

  3.1בהתייחס לתאונה הראשונה

  א. הפסד השתכרות לעתיד – בזמן התאונה היתה התובעת חיילת, מציאות המצדיקה להיתלות בשכר הממוצע במשק. עבודתה בעבודות מזדמנות עד כה אינה מעידה לכאורה על טיבו של המסלול תעסוקתי עתידי. מציאות זו שכיחה הינה למדי בבני גילה, לרבות השינוי בתחום הלימודים שנעשה לאחר שנת לימודים אחת. פניה של התובעת ללימודי משפטים. בנסיבות אלה ובשים לב לזמן שחלף מאז התאונה, יש עדיין הגיון בהסתייעות בשיעור השכר הממוצע או בקירוב לו.

  אשר לנכות, זו אינה גבוהה במיוחד והתובעת אינה טוענת להפסדי עבר. עם זאת, הנכות כטיבה המתואר בחוות הדעת, עשויה להימצא כבעלת השלכה תיפקודית, לרבות בעיסוק המיועד. משכך, ובהתחשב בכך שבשנים הקרובות צפויה התובעת ללמוד, מוצע לצרכי פשרה: 145,000 שקלים.

  ב. הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה (עבר+עתיד) - התובעת אינה ממחישה הוצאות לעבר שלא כוסו או צורך לעתיד, לרבות באמצעות חוות הדעת. הנכות בה עסקינן בטיבה ושיעורה אינה גוררת ככלל צורך בעזרה בת פיצוי. בהינתן האמור ובהתחשב בתקופת הנכות הזמנית שהיתה גבוהה יותר ובנסיעות שנדרשו לצרכים רפואיים, מוצע לצרכי פשרה: 6,000 שקלים.