ח.א אנגל אחזקות בע"מ נ' גינדי ואח'

פתח דבר

תביעה ותביעה שכנגד שעניינם בהתחייבות התובעת לשלם לנתבעים סך של 300,000 ₪. התובעת יזמית נדל"ן. הנתבעים בעלים של דירה בבניין שהתובעת התקשרה עם כלל הבעלים בו בהסכם תמ"א 38/1. התובעת חתמה עם הנתבעים על התחייבות לפצות אותם בסך של 300,000 ₪ בגין גריעת חלק משטח דירתם כתוצאה מתכנון הפרוייקט. התובעת הסבה את זכויותיה על פי הסכם התמ"א בהסכמת כל הבעלים, ליזם אחר. השאלה בתיק הזה היא האם התובעת נותרה חייבת לנתבעים את תשלום הפיצוי עליו הסכימו בהסכם נפרד.

רקע עובדתי

1. התובעת והנתבעת שכנגד, ח.א אנגל אחזקות בע"מ (להלן: "אנגל") היא חברה יזמית. הנתבעים והתובעים שכנגד, מר מוטי גינדי וגב' מורן גינדי (להלן: "גינדי") הם בעלים של דירת מגורים בבניין ברחוב מרמורק 28 בתל אביב (להלן: "הבניין" ו- "הדירה").

    

2. ביום 3.3.16 נחתם בין אנגל לבין בעלי הדירות בבניין (כולל גינדי) הסכם לביצוע פרוייקט תמ"א 38/1 (חיזוק) (להלן: "הסכם התמ"א").

    

3. ביום 25.5.20 נחתם בין אנגל לבין גינדי הסכם על פיו התחייבה אנגל לשלם לגינדי, במעמד תחילת העבודות על ידי הקבלן המבצע של פרוייקט התמ"א, סך של 300,000 ₪ (להלן: "הסכם גינדי") (נספח 1 לתצהיר גינדי). על פי האמור בהסכם גינדי, הרקע לחתימתו הוא יצירת מעבר מהמעלית לחדר המדרגות אשר גורע משטח הדירה של גינדי. הצדדים הסכימו על פיצוי לגינדי כאשר ההסכם גם כולל התחייבות לשמור את פרטיו בסודיות. יצויין – ויש לכך חשיבות – שאנגל חתמה ושלחה את ההסכם לגינדי בדוא"ל ביום 1.6.20 (נספח 1 לתצהיר גינדי).

    

4. שתי דקות בדיוק לאחר משלוח הדוא"ל עם הסכם גינדי (וגם לכך יש חשיבות), שלחה אנגל לגינדי דוא"ל (שאותו נוסח שלו נשלח כפי הנראה גם ליתר הבעלים בבניין) שבו התבקשו גינדי (ויתר הבעלים בבניין) לאשר בכתב כי הם מסכימים שאנגל תסב את התחייבויותיה על פי הסכם התמ"א או כל תוספת לו ליזם אחר בשם ר.ב בצור ירום אחזקות בע"מ (להלן: "היזם החדש"). באותה הודעה הובהר שהיזם החדש נכנס בנעליה של אנגל "לכל דבר ועניין". אבהיר כי הסכמת הבעלים ובכלל זה גינדי להסבת הזכויות ליזם החדש נדרשה בהתאם לסעיף 23 להסכם התמ"א שמחייב את הסכמת הדיירים והנציגות למהלך מסוג זה.