ת"א 15334-11-12 אורנת פארבולים בע"מ ואח' נ' חסון ואח'

לפני בקשת התובעים- מבקשים לביטול פסק הדין שניתן ביום 3.12.14.

בבקשתם, מציינים המבקשים, באמצעות ב"כ, כי אי הגשת התצהירים והיעדרותם מן הדיון אירעו מחמת הטעות, שכן ב"כ סבר בטעות כי נותר לו זמן נוסף לצורך עריכת התצהירים וכי הדיון קבוע למועד מאוחר יותר- בתחילת חודש ינואר 2015.

מנגד, מתנגדים המשיבים לביטול פסק הדין. לעמדתם, ככל שמעלים המבקשים טענות עובדתיות הנוגעות לאי הגשת התצהירים במועד והיעדרות מן הדיון- עליהם לצרף תצהיר תמיכה לבקשתם. עוד מבהירים הם כי סיכויי הצלחת התביעה הינם נמוכים, ומכאן כי אין לקבל את הבקשה.

כידוע, בית המשפט מוסמך להורות על ביטול פסק דין מקום בו מדובר בביטול מחובת הצדק- עת נפל פגם בהליך ולחילופין- מתוך שיקול דעתו (ראה בעניין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 371- 374).

בענייננו, לא מצאתי כי מתקיים הטעם הראשון- שכן מועד הדיון וכן מועד הגשת תצהירי עדותם הראשית של המבקשים היו ידועים להם והם אינם טוענים אחרת . אמנם, ב"כ המבקשים טוען כי שגה לחשוב שהדיון מתקיים במועד מאוחר יותר וכי נותר לו זמן נוסף לצורך הגשת התצהירים- אולם טענות אלה לא נתמכו בתצהיר ומכאן כי אין בהן כדי להסביר את מחדלו באי הגשת התצהירים במועד והיעדרותו מן הדיון. משכך, אינני סבורה כי נפל כל פגם בהליך.

באשר לביטול על פי שיקול דעת, נאמר כי- "כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת, יש להציב את שני המבחנים הבאים:

• סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;

•  סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל.

  והתשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר" . (ר' סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 373).

  כאמור, בהיעדר תצהיר באשר להיעדר הגשת התצהירים ואי התייצבות לדיון- אינני סבורה כי סיבת מחדלם של המבקשים מצדיקה ביטול פסק הדין. מכל מקום, אף לו היה למבקשים הסבר המניח את הדעת באשר לאי התייצבותם, לא היה בידי לקבל את בקשתם, שכן בחינת סיכויי התביעה- מצביעה אף היא על כך שדין הבקשה להידחות.

  בכתב התביעה, מעלים המבקשים כנגד המשיבים עילות שונות ובכללן מרמה והברחת נכסים. כך, מתארים הם פעולות שונות שנעשו על ידי המשיבים, אשר יש בהן, לשיטתם, כדי להוכיח עילות אלה.

  הסעדים הנדרשים הינם, בין היתר, סעדים הצהרתיים אודות שיתוף הפעולה שבין המשיבים וחיוב המשיבים 2 ו-3 לשאת בתשלום חובות המשיב 1, הטלת עיקולים שונים וצווים האוסרים דיספוזיציה בנכסים המפורטים בכתב התביעה.

  כידוע, כאשר מעלה תובע בכתב תביעתו טענות אודות מרמה- מחייב הדבר הוכחה ברף גבוה, עקב אופיין של טענות אלה.

  יפים לענייננו דברי כב' השופט ברנזון בע"א 292/64 אשר קבע כי- "טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של אדם שנגדו היא מכוונת . לפיכך, טבעי הדבר, שבית המשפט הנתקל בטענה כזאת, ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור".

  במקרה דנן, לאחר עיון בתשתית העובדתית אשר הונחה בכתב התביעה, לא התרשמתי כי מדובר, לכאורה, בסיכויים המצדיקים ביטול פסק הדין שניתן.