ת"א 15139-12-14 אברהם אליהו פריד פריד נ' תמרה טמיר

1.החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני לפיו ייאסר על המשיבה למנוע מהמבקש זכות מעבר בשטח הגינה שבמוקד המחלוקת.

2.דומה, על בית המשפט לשים במוקד החלטתו את תמונת המצב הדיונית, שממנה, מטעמים מעט לא ברורים, מתעלם המבקש.

א. ראשית ההליך בתביעה ובבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשו בכיוון הנגדי, כשהמשיבה (דהכא) הייתה המבקשת.

ב. לאחר דיון ניתנה החלטתו של בית משפט זה ביום 15.12.2014 שבמרכזה מסקנת בית המשפט שכל הקשור בגינה השנויה במחלוקת, ויודגש, לרבות גבולותיה ולרבות זכות השימוש בה (היינו, כל היבט רלוונטי גם ביחס להליך דנן), נפסק סופית בהליכים קודמים ובמישור זה תקף מעשה בית דין מלא.

ג. נוכח זאת סירב בית המשפט לאשר סעד זמני, וזאת תוך מתן מירב המשקל לעובדת קיומו של מעשה בית דין ותוך הדגשה שבהינתן ופסיקת בתי המשפט אינה מקוימת, ייתכן שיש מקום להליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אך אין מקום להליכים חדשים, ולרבות במישור הזמני, כשברקע כבר פסיקה שהייתה לסופית.

ד.למיטב הידיעה לא סבר מי מבין הצדדים להעמיד החלטה זו לביקורתה של ערכאת הערעור.

ה. ואולם, לאחר כל זאת, הוגשה הבקשה דנן, וזאת תוך התעלמות מוחלטת מפסיקת בית המשפט על כל רבדיה: מתעלמת בקשה זאת מפסיקת בתי המשפט במחלוקת שבין הצדדים בהליכים קודמים וכמפורט בהרחבה בהחלטה מיום 15.12.2014, ומתעלמת בקשה זו גם מהחלטה מיום 15.12.2014. אף לא אסתיר שהיה בבקשה דנן כדי לעורר את תמיהת בית המשפט. ומעל לכל צורך: פשיטא, ששאלת זכות המעבר, כפי שסבור המבקש שהיא מגיעה לו, הוכרעה, למעשה, במסגרת זכות השימוש הייחודית שהוקנתה למשיבה, בגינה שגם גבולותיה נקבעו ונפסקו.

ו. נוכח כל האמור אין לבית המשפט אלא לאמץ את החלטת 15.12.2014 ולקבוע שהיא תקפה בשינויים המחויבים גם ביחס לבקשה זאת. ממילא, גם מסקנת בית המשפט במסגרת אותה החלטה, תקפה גם להליך זה, ובשולי הדברים אציין את משפט הסיכום בפרק המסקנות שחותם את ההחלטה הנ"ל, בו ניתן ביטוי לכך שלמרות שנדחתה הבקשה המקורית למתן צו מניעה זמני, לכאורה על הפרק משיב המזלזל בפסיקה זו. והמשיב דהתם, מטבע הדברים, אינו אלא המבקש דהכא. במאמר מוסגר עוד אציין שער אני לבקשת בא כוחו הנכבד מאוד של המבקש לחקור את המשיבה, ואולם, לתפיסתי, משעה שבמחלוקת הכוללת תקף מעשה בית דין ממצה, אין עוד מקום לכל בירור עובדתי, בין במישור העיקרי ובין במישור הזמני (וגם ביחס להיבטים אלה ראה בהרחבה בהחלטה הקודמת).

3.סוף דבר. עם כל ההערכה לב"כ המבקש, תמוהה בקשה זו. כאמור לעיל תקפה החלטת בית המשפט מיום 15.12.2014 בשינויים המחויבים גם ביחס לבקשה זאת, ובאשר נדון הנושא ונפסק סופית, דין הבקשה, לדחייה.