ת"א 14640-04-14, ת"ט 48656-06-14 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' טריג - חברה ליבוא ומסחר בע"מ

לפניי בקשה לגילוי מסמכים ספציפי שהוגשה במסגרת ההליכים שבכותרת.

מקורו של ההליך בבקשות לביצועם של חמישה שיקים: שלושה מהם ע"ס 50,000 ₪ כל אחד ועוד שניים ע"ס 125,000 ₪ כל אחד. המבקשת, היא הנתבעת בהליך, טוענת לכישלון תמורה מלא ביחס לעסקת היסוד, ומבקשת לסתור את טענת האחיזה כשורה שבפי הבנק.

מכאן הבקשה.

במסגרת הבקשה עתרה המבקשת לקבל לא פחות מ-20 (!) סוגי מסמכים שונים, הנוגעים ליחסים שבין הבנק ובין חברת אילן ל.י.ר.ן גידול ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ (להלן: "אילן לירן"), היא הנפרעת בשיקים, אשר כנטען – מסרה אותם לידי הבנק לצורך ניכיון. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במענה לדרישת הגילוי מסר הבנק את המסמכים שלהלן:

• צילומי השיקים נושא התביעה;

• טופס הפקדת השיקים לניכיון;

• דפי חשבון למועד ההפקדה.

במסגרת הבקשה, מציינת המבקשת כי:

"...מסמכים אלו אמורים להביא לגילוי האמת, הן לעניין התמורה (הנטענת) שנתן המשיב ללקוח כנגד השטרות, אם בכלל, כמו גם שאלת ידיעתו של המשיב בדבר מצבו הכספי של הלקוח". (סעיף 4 לבקשה)

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתגובה – נחה דעתי כי דינה להידחות. אף שהפסיקה הרחיבה את הזכות לקבל מסמכים, ואסמכתאות לעניין זה צורפו לבקשה, אני סבור כי היקף המסמכים שהתבקשו חורג מכל היקף סביר ומידתי, ומהווה ניסיון ל"מסע דיג", אשר בינו ובין חובת הגילוי או הרלוונטיות להליך – אין דבר וחצי דבר.

בפתח הדברים אציין, כי המבקשת הסתפקה בטיעון כללי בדבר הרלוונטיות של המסמכים כחטיבה אחת – מבלי להבהיר ביחס לכל קבוצה מבין עשרים קבוצות המסמכים מהי הרלוונטיות של אותה קבוצה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, לטעמי, מקום שבו מדובר בדרישה רחבת היקף, המנומקת בתמצית בטיעון הגנרי בדבר "התרומה לחקר האמת".