דמיטרי ואח' נ' שיטרית ואח'

כתבי הטענות וההליכים

התובעים רכשו מהנתבעים דירה בשיכון ג' 225 הידועה כגוש 22913 חלקה 132/2 בבית שאן. ההסכם נחתם ביום 31.12.20, לאחר ניהול מו"מ כאשר כל צד היה מיוצג על ידי עו"ד מטעמו. התובעים טוענים בתביעתם כי לאחר קבלת החזקה בדירה נתגלה להם כי הדירה ספוגה רטיבות וטחב מזה שנים. הנתבעים הסתירו מהתובעים את קיומה של בעיית הרטיבות בדירה הן על ידי הצגתה לתובעים כשהיא עמוסה בריהוט והן על ידי התקנת לוחות גבס אשר הסתירו את הרטיבות והטחב.

בתביעה נטען כי התובע במהלך המו"מ הבחין בסימן רטיבות בסלון, מתחת לחלון ומעל גובה הספה שהייתה מונחת במקום. התובע שאל לפשר הסימן הרטיבות ונענה על ידי הנתבעים כי הייתה רטיבות בנקודה זו, אשר מקורה מחוץ לדירה, והם הביאו בעל מקצוע ושילמו לו והכל תוקן, ואין יותר רטיבות. משכך הסכים התובע לתקן את הפגם האסתטי בעצמו, אך לא היה שקט כי הרטיבות טופלה והציג חששו לבא כוחו (עו"ד שקד) במייל, וב"כ הנתבעים (עו"ד מועלם) השיב לב"כ התובעים כי הרטיבות טופלה. גם להודעת וואצ"פ שנשלחה לב"כ הנתבעים בעניין בטרם מסירת החזקה, ענה ב"כ התובעים שהרטיבות סודרה.

לאחר שהתובעים קיבלו את החזקה בדירה, כאשר היא פנויה מריהוט ומציוד, הבחין התובע בסימני רטיבות וטחב באזורים שונים בדירה, ושלח וואצ"פ לנתבעת אשר השיבה לו "אתה ראית וידעת" והפנתה אותו לבעלה ולבא כוחה. בהמשך הסירו התובעים חלק מקירות הגבס וגילו רטיבות שחלחלה לתוך הקירות.

בתביעה נטען כי הנתבעים הציגו לתובעים מצג לפיו מצבה של הדירה טוב וכי אין בה פגמים לרבות נזילות ורטיבות, שטופלו בעבר. ואף הצהירו על כך בסע' 4.5 להסכם. בדיעבד הסתבר כי מדובר בהצהרות כזב, והנתבעים לא מסרו לתובעים את מצבה האמתי של הדירה, והפרו את ההסכם הפרה יסודית. הנתבעים ידעו על הליקויים, והסתירו אותם בדרכים מתוחכמות ובכוונת זדון.

התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 110,000 ₪ על פי סע' 14 להסכם. עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 324,240 ₪ ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪. ודמי שכירות מיום קבלת החזקה בדירה ועד למועד שיקבע ביהמ"ש בסך 3,000 לחודש. את התביעה תמכו התובעים בחוו"ד הנדסית של אלכס גולדברג.

בכתב ההגנה נטען כי מדובר בבית מגורים המהווה חלק מבית משותף, אשר נבנה לפני עשרות שנים. לא מדובר בבית מגורים חדש החוסה תחת הוראות הדין המצוינות במסגרת חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים. עיון בחוות דעתו של מומחה התובעים מלמד כי אין עסקינן בבחינה לגיטימית של "פגם נסתר" אשר היה עשוי להיות ידוע לנתבעים, ואלו לא מסרו מידע אודותיו לתובעים, אלא עסקינן בבדיקה קפדנית דווקנית, שאינה רלוונטית למקרה ויכולה להיות מתאימה לבחינת דירת מגורים חדשה ולא לבית שנבנה לפני למעלה מ- 40 שנים, באמצעות חברת דיור ציבורי.

הנתבעים טענו להגנתם כי בית המגורים לא הכיל שום ליקוי נסתר, שמידע בגינו לא נמסר לקונים. כל המידע ללא יוצא מן הכלל, לרבות הצגת התיקונים שנעשו בהיקף בית המגורים, הוצגו לקונים אשר מצדם הביעו את שביעות רצונם ממצבו הפיזי של בית המגורים, ואף הצהירו כי הם נוטלים על עצמם את האחריות הבלעדית להמשך המעקב, ובמידת הצורך תיקון נזקי הרטיבות היות ולדבריהם הם עוסקים בתחום זה בעצמם.

מדובר באנשי מקצוע מתחום הבניה וחזקה כי הכירו, או היה עליהם להכיר את מצבו של הבית, במיוחד כאשר מדובר בנזקי רטיבות גלויים לעיין. התובעים היו מיוצגים, ביקרו בדירה מספר פעמים ולהם נמסר כל המידע הנדרש לגבי בית המגורים, וניתנה להם אפשרות לבצע את כל הבדיקות הדרושות בין בעצמם ובין על ידי מומחים מטעמם.

הנתבעים מסרו לתובעים מידע מפורש אודות קיומה של רטיבות בבית, שתוקנה מעת לעת על ידי הנתבעים. התובעים ראו בפועל את נזקי הרטיבות, ואין מדובר בפגם נסת. התובעים ביקרו מספר פעמים הדירה, וראו כי ישנם שיירים של נזקי רטיבות שמקורם במעטפה החיצונית של בית המגורים. התובעים אף הצהירו כי ראו אותו ונטלו את האחריות לתקנו, במסגרת המו"מ בין הצדדים. הנתבעים לא הסתירו את נזקי הרטיבות באמצעות לוחות גבס, אלא ביצעו עבודות דקורציה שונות באמצעות לוחות גבס, הכוללות הקמת מזנון בחדר אורחים ומדפים, ופילוס חלק מהקירות באמצעות יישום לוחות גבס. לכתב ההגנה צירפו הנתבעים חוו"ד נגדית של המהנדס דקל גרמה.