ב' ואח' נ' ג' ואח'
|
ת"א בית משפט השלום תל אביב - יפו |
14231-09-16
4.12.2017 |
|
בפני השופט: גיא הימן |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
תובעים: 1. א.ב. 2. א.ב. 3. ת.ש.ב. 4. א.נ.ב. עו"ד קרן הכהן |
נתבעים: 1. מ.א.ג. 2. בנק דיסקונט לישראל בע"מ עו"ד אורי דניאל עו"ד עידן עזרא [בשם נתבעת 1] עו"ד חנה אפרת קומט עו"ד עפרה מילבאום [בשם נתבעת 2] |
| פסק-דין | |
יינתן ללא צורך בהגשתם של תצהירים ובשמיעתן של ראיות. התובעים ונתבעת 1 השלימו טיעונים בכתב. הבנק הודיע כי יקבל עליו כל הכרעה ולא ביקש להוסיף מאום. אחרון הכתובים התקבל ביום 12.11.2017. לאחר בחינה, מסקנתי היא כי דינה של התובענה להתקבל.
התביעה והטענות
3.התובעים ביקשו להעמיד לעיונם תדפיסים משני חשבונות-בנק. אלה הם חלק מעיזבונו של המנוח נ.ג. ז"ל, שנפטר לפני שנתיים והצדדים הם יורשיו במשותף, לפי צו לקיום-צוואה מיום 6.4.2016. נתבעת 1 הייתה בתו של המנוח והתובעים היו נכדיו. התובעים חוששים כי הנתבעת נטלה, שלא כדין, כסף מן החשבונות קודם לפטירתו של המנוח. זאת, לאחר שבמשך שנים ארוכות, משנת 2000 ואילך, היא ניהלה את נכסיו.
בכתב-התביעה המתוקן (בשנית) נתבקשו תדפיסים משני חשבונות אשר התנהלו בסניף "חצרות יפו" (026) של הבנק: חשבון מס' XXX, שנפתח על שמו של מר ג' ז"ל ונתבעת 1 צורפה לו בהמשך; וחשבון מס' XXX, שנרשם על שם-המנוח לבדו. בחשבון הראשון מבוקשים תדפיסים מיום צירופה של הנתבעת – לפי ההגנה: 27.6.2007 – ועד למועד שבו הוטל, בהליך אחר, עיקול על החשבון ביום 13.3.2016. גם בחשבון השני מבוקש המידע משנת 2007 ועד למועד-העיקול.
4.בכל מה שנוגע לתקופה, שלאחר פטירתו של המנוח אין לנתבעת, לפי עמדתה, קושי בגילוי מלא של הנעשה בחשבונות-הבנק. ברם בהידרש לפרק-הזמן שקדם לפטירה, נאותה היא להסכים אך לצו מוגבל, ומקיף לכל היותר שנה אחת (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 30-29). נטען, ראשית, כי בין הצדדים לא מתקיימת מערכת-היחסים, המשפטית, המיוחדת והיא תנאי הכרחי בתביעה למתן-חשבונות. שנייה הייתה טענה כי התובעים לא הוכיחו שום עילה לחשיפתו של המידע, כנגזרת של עילה כדין בקשר לכספי-עבָר בחשבונות הללו – גם היא מתנאיו היסודיים של צו למתן-חשבונות. המנוח, הוסבר, היה צלול בדעתו וכל שעשה בחשבונותיו, לפי בחירתו המושכלת הוא עשה וכהבנתו. אפילו יוכיחו התובעים כי המנוח העביר לבתו כספים במועד כלשהו במהלך חייו, כל יסוד לקביעה כי הנתבעת נטלה את הכספים הללו שלא כדין – אַיִּן. התביעה, מצתה הנתבעת, אינה אלא שימוש לרעה בהליכים של משפט ותכליתה "לייצר לתובעים זכות תביעה עלומה כלשהי" נגדה (הפִּסקה הראשונה לכתב-ההגנה).
דיון
5.אלא, שאך מובן הוא כי בהכרעה שלהלן אין משום קביעה, אף לא ראשית-של-קביעה, בשאלה אם עומדת לתובעים זכות לתביעה כספית כלשהי נגד הנתבעת, בין שהיא עלומה ובין שאיננה עלומה. לא בכך ענינה של החלטתי. המוקד מצוי בשאלת-זכותם של התובעים לקבל לידיהם מידע מן הבנק, ומבחינה מהותית אין זה מעלה או מוריד, להשקפתי, מה הם יבקשו לעשות במידע הזה לאחר שיקבלוהו.
6.בענין הזה, שאלת-הזכות לקבל מידע, חוששני כי אף לא אחד מן הצדדים גדר נכונה את המסגרת הדיונית. התובעים תחילה, ונתבעת 1 החרתה-החזיקה אחריהם, גזרו את טענותיהם לפי מידותיה של תביעה למתן-חשבונות. כך הלכו ונפרשׂו, בהעמקה ובפירוט, טענות בדבר קיומה או אי-קיומה של מסגרת משותפת ליחסי-הצדדים; בדבר קיומה או אי-קיומה של עילה בכספים, שהיו בחשבון ובדבר קיומה או אי-קיומה של התיישנות ומאפשֶׁרת מתן-חשבונות אך לשבע השנים, שקדמו למועד-התביעה. מה אעשה, ואינני שותף להבנה זו של הצדדים. להשקפתי, אין לפנינו תביעה למתן חשבונות, כל עיקר. לדאבוני, מרבית-הטענות, מצד זה ומן האחר, אינן רלוונטיות אפוא להכרעה הנדרשת.
7.ההליך של תביעה למתן-חשבונות, זאת ידענו, הוא הליך מיוחד. ייחודו גוזר לצדדים לו כללים של מהות ושל דיון כאחד. ביסודו, מכוון ההליך הזה לאפשרות לחיובו של אדם, שטרם נתבססה נגדו עילה לתביעה, למסור לבן-ריבו נתונים, למשל במסמכים, המצויים בידי-המוסר. מן הטעם הזה מכפיף הדין את הזכות לקבלת-חשבונות לשני יסודות מיוחדים, שאינם מתקיימים, למשל, בהליך של גילוי-מסמכים בתביעה שעילתה הנטענת כבר נתגבשה. אלה הם: קיומה של מערכת יחסים משפטית מיוחדת (לאו דווקא של שותפות) בין הצדדים, שטיבה מצדיק את מתן-החשבונות; וקיומה של עילה כספית, הצומחת מן החשבונות שיימסרו. עמדה על כך כבוד השופטת דורית ביניש:
"כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית עליו להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות" (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, 344 (1997).
ניתן היה לעסוק בשאלה, אשר דומני כי התשובה לה, בנסיבות מתאימות, היא חיובית, כלום בין שותפים לירושתו של אדם מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת מן הסוג, המצדיק את שיתופו של האחד במידע שבידי האחר. ברם אינני סבור כי בנסיבותיו של המקרה נדרשים אנו לשאלה הזו. עניננו הוא בשאלת-כוחו של כל בעלים של חשבון-בנק לפְנות, אפילו בניגוד לעמדת שותפו לחשבון, אל הבנק בבקשה לגלות מידע שבידי האחרון.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|