ת"א 14036-01-15 אבו עראר נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום

בפני בקשה שכותרתה: "בקשה לביטול צו/לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי".

הצו נשוא הבקשה לא צורף לבקשה ולפיכך הוריתי ביום 7.1.15 על צירפו.

ביום 7.1.15 צורף מסמך שכותרתו: "התראה". עיון במסמך מעלה כי המשיב נדרש לסלק ידו מהמקרקעין ולפנותם, לרבות כל מה שנבנה עליהם. ההתראה, נמסרה לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"). לא צורף הצו עצמו (ראה בעניין זה נוסח הצו כפי שהוא מופיע בתוספת לתקנות מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) (טופס צו ומסירתו), התשס"ה – 2005).

עין באותו מסמך מעלה כי ניתנה למבקש האפשרות לפנות לממונה במנהל מקרקעי ישראל (להלן: "הממונה"), ולשטוח בפניו את טענותיו לגבי אותה התראה (ראו בעניין זה גם סעיף 4(א) לחוק).

מעיון בבקשה לא ניתן לדעת האם המבקש ניצל זכותו זו. היינו האם פנה לממונה. בבקשה נרשם רק כי ראש המועצה יצר קשר עם משרד הפנים ומנהל מקרקעי ישראל. לפיכך לא הוכח בפני כי המבקש מיצה את ההליכים הקבועים בחוק.

כמו כן לפי סעיף 5ב לחוק על המבקש להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור. זכות כזו לא הוכחה בשלב זה.

בבקשה גם לא נרשם מה נמצא היום על המקרקעין נשוא הבקשה ואיזה נזק יגרם למבקש אם יבוצע הצו. מעיון בבקשה עולה רק כי במקום ישנו "ריצוף". כלל לא ברור טיבו של ריצוף זה.

אותו צו נשוא הבקשה נמסר למשיב, כך לפי דבריו, עוד ביום 1.12.14 בעוד שהבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 7.1.15 ומדובר לפיכך לכאורה בשיהוי בהגשת הבקשה.

אשר על כן, בשל כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה למתן צו במעמד צד אחד.