ת"א 1388-06-14 אלהוד נכסים בע"מ ואח' נ' במרום הפקות 2004 בע"מ ואח'

בפני בקשה מטעם הנתבעת שכנגד (היא התובעת בתביעה העיקרית) (להלן – "המבקשת") להורות על חיוב התובעת שכנגד (היא הנתבעת בתביעה העיקרית) (להלן – "המשיבה") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת בהתבסס על הוראות סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ותקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

אפתח ואציין, כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בדבר מצבה הכלכלי הרע של המשיבה ולראיה היא לא העלתה כל טענה או חצי טענה בהקשר זה.

לא זו אף זו, המשיבה לא טענה וממילא לא הוכיחה כי יהיה ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאותיה של המבקשת בסיום ההליך ככל שהמבקשת תזכה בדין.

זאת ועוד הצדדים תמימי דעים באשר להסדר הנורמטיבי החל בסוגיה בפנינו כקבוע בסעיף 353 א' לחוק החברות הקובע בזו הלשון :

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בסעיף 11 לתגובתה טוענת המשיבה כי אף אם היה מקום לחייבה בהפקדת ערובה כתובעת עיקרית, הרי שאין זה המקום בנסיבות בהן המשיבה היא תובעת שכנגד.

ביתר פירוט, המחלקות היחידה שניטשה בין הצדדים במסגרת הבקשה הנה בשאלה האם דינו של תובע שכנגד לצורך הדיון בסוגיית הפקדת ערובה להוצאות כדינו של תובע עיקרי / רגיל.

המשיבה טוענת – כי בהיותה תובעת שכנגד יש לה מעמד מיוחד, שכן היא נגררה להליך והגיבה לתביעה בכתב הגנה ובכתב תביעה שכנגד ולעניין זה היא מפנה לספרו של פרופ' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 899 ושם נקבע:

"לפי תקנה 519 רשאים בית המשפט והרשם לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות של הנתבע. "תובע" פירושו – בעל דין התובע דבר מבעל דין אחר, ולא רק מי שפתח בהליך משפטי על פי כתב התביעה. לפיכך, נתבע שהגיש תביעה שכנגד הוא בכלל תובע ובלבד שתביעתו עומדת בפני עצמה ואינה נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה המקורית".

כן, מפנה המשיבה לשתי החלטות של בתי המשפט השלום בבש"א (י-ם) 3927/04 – רינאווי נ' אלעתאבי בע"מ ו - ת"א 702373/09 – מירס נ' בכל תקשורת - במסגרתן נקבע, שיש לערוך את ההבחנה המדוברת בין "תובע" לבין "תובע שכנגד", כאמור בספרו של המלומד זוסמן, באותה מידה גם ביחס לסעיף 353 א' לחוק החברות.

אלא מהי – בצדק טוענת המבקשת שראשית האמור בספרו של המלומד זוסמן מתייחס לפרשנותו להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי החלה על כל תובע ולאו דווקא על חברה ואולם כאשר מדובר בחברה בע"מ המגישה תביעה, לרבות תביעה שכנגד, הרי שלגביה חל דין מיוחד והוא זה הקבוע בסעיף 353 א' לחוק החברות.