החלטה 13674-12-10, 15937-12-10, 15790-12-10

החלטה על הגשת סיכומים בתיק ניתנה ביום 29.12.13 ולפיה היה על התובעת להגיש סיכומים בכתב עד ליום 13.2.14.

בין לבין נערך ניסיון להביא הצדדים להסכם פשרה, אולם בדיון אחרון שנערך עלה כי הצדדים אינם מצליחים לגשר על הפער ביניהם.

סיכומי התובעת לא הוגשו במועד שנקבע וגם לא פרק זמן ארוך לאחר מכן.

הנתבעים עתרו לדחיית התביעה נוכח אי הגשת הסיכומים ובמועד מאוחר יותר הוגשה מטעם התובעת בקשה למתן ארכה להגשת הסיכומים.

בפועל, הוגשו הסיכומים ביום 22.9.14 מבלי שניתנה קודם לכך החלטה המאפשרת הגשתם באיחור.

בחנתי טענות ב"כ התובעת בבקשה למתן ארכה להגשת סיכומים ובתגובה לבקשה להוצאת הסיכומים ולדחיית התביעה. לא מצאתי כי יש בנימוקים שניתנו כדי להצדיק איחור כה משמעותי בהגשת הסיכומים.

הסעד של דחיית התביעה נוכח איחור בהגשת סיכומי תובע, הינו סעד דראסטי, אשר יש לנקוט בו במקרים המתאימים.

במקרה זה, לא מצאתי כי ראוי יהיה לנקוט בצעד כאמור. לפיכך, אין מנוס אלא לאשר הגשת הסיכומים, אף נוכח האיחור הממושך.

ודאי שהנתבעים זכאים לפסיקת הוצאות נוכח מצב הדברים (ואפשר והיה נכון לפסוק הוצאות גם לטובת קופת המדינה). על רקע פרק הזמן הממושך והעובדה כי היה על הנתבעים להגיש מספר בקשות ותגובות בסוגיה זו, יש להטיל על התובעת הוצאות בסכום משמעותי.