ת"א 13146-06-11 חוסייני ואח' נ' עמותת מוסא אלעלמי לחינוך צדקה ורווחה ואח'

(א)בהמשך להחלטותיי מימים 18.1.2017 ו- 29.1.2017, ובהעדר תגובה של ב"כ התובעים או בקשה מתאימה אחרת בעקבות פטירתו של התובע מס' 1 וזאת עד המועד שנקבע לפי בקשת ב"כ התובעים, אני מורה על מחיקת התובע מס' 1 המנוח מכתב התביעה. המשך ההליך – על-ידי התובעים 2-4 (להלן גם: התובעים).

המזכירות תבצע עדכון מתאים בתיק האלקטרוני.

(ב)לפניי בקשות מטעם שני הצדדים כפי שהן עולות מכתבי-בי-הדין שהוגשו בימים 26.12.2016 ו- 6.1.2017. להלן הכרעתי בהן:

1.בנוגע לבקשת הנתבעים להזמין את התובעים כעדים מטעם ההגנה - מתגובת ב"כ התובעים עולה כי הוא מסכים לזימון מרשיו כעדים מטעם הנתבעים (להבדיל מעדי תביעה, בשים לב לכך שהתובעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית בחתימתם, ואין לפניי בקשה אחרת מטעמם).

בהתייחס לדברי ב"כ התובע בדיון לפניי וכן בתגובתו מיום 26.12.2016, יובהר כי התובעים אכן אדונים לתביעתם. עם זאת, זכותם של הנתבעים לזמן את התובעים לעדות, מקום בו התובעים 2-4 לא הגישו תצהירי עדות ראשית בחתימתם ואין בכוונתם להתייצב כעדי תביעה (ראו: סעיף 7 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 לפיו: "במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו". עוד ראו: רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' משה (20.6.2006); וכן: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 570 (2015)).

אשר על כן, בקשת הנתבעים לזימון התובעים כעדים מטעמם מתקבלת, והנתבעים רשאים לזמן את התובעים למתן עדות מטעמם.

2.בנוגע לבקשת ב"כ התובעים כי עדות התובעים מטעם הנתבעים תישמע באמצעות וידאו-קונפרנס (היוועדות חזותית) – דין הבקשה להידחות.

כאמור לעיל, התובעים ראו ליזום הגשת תביעה בבית-משפט זה, אך בחרו (על-פי זכותם) שלא להגיש תצהירי עדות ראשית בחתימתם. בהתחשב בכך, אושרה בקשת הנתבעים לזמן את התובעים כעדים מטעם ההגנה. יוער כי בניגוד לנטען על-ידי ב"כ התובעים, עדות מרשיו נדרשת לנתבעים לא רק כדי לברר האם התובעים מודעים להגשת ההליך שבכותרת בשמם, אלא גם כדי לברר טענות של הנתבעים לגוף המחלוקת (למשל, טענת הנתבעים לפיה התובעים נתנו הסכמתם לפעילות הנתבעים בנכס נשוא ההליך, ואף היו שותפים ליוזמה להקמת הנתבעת 1 לצורך כך, כנטען בפסקאות 11 ו- 16לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 3). עדויות התובעים מהוות, אפוא, עדויות רלוונטיות בנושאים מהותיים מבחינתם של הנתבעים. בנסיבות אלה, על התובעים הנטל לשכנע מדוע יש לסטות בעניינם מהכלל של מתן עדות בין כותלי בית-המשפט. עליהם להוכיח מדוע מוצדק לאפשר להם להימנע מלהתייצב למתן עדות לפניי, תוך הסתפקות במתן עדות באמצעות היוועדות חזותית על-אף הקשיים והמגבלות הכרוכים בכך.

דא עקא, בקשת ב"כ התובעים לאפשר למרשיו להעיד מטעם הנתבעים באמצעות היוועדות חזותית, היא סתמית וערטילאית. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לא מובא במסגרת הבקשה פירוט, וכן לא מוצגת כל ראיה, לקיומה של "סיבה טובה ותמת-לב" המונעת את הגעת התובעים למתן עדות בישראל בה הגישו תביעה מטעמם. מחדלים אלה בולטים בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהבקשה לגביית עדות בדרך של היוועדות חזותית, מחילה עצמה באופן גורף על כל התובעים ללא הבחנה ביניהם, על-אף היותם בעלי-דין מעוניינים, שעדותם רלוונטית לבירור המחלוקות בין הצדדים, ועל-אף שעשויה להיות חשיבות להתרשמות ישירה של בית-המשפט מעדות התובעים לפניו ומהתנהגותם על דוכן העדים (ראו: החלטת כב' השופט זילברטל ברע"א 1920/12 לוינגר נ' פוזנר (3.5.2012); עוד ראו: החלטת כב' השופטת אפעל-גבאי ברע"א (מחוזי י-ם) 2548-05-11 מדינת ישראל נ' מוע'רבי (7.8.2011); החלטת כב' השופטת קרת-מאיר בת"א (מחוזי ת"א) 9386-10-14 שחורי נ' רום (8.5.2016)).