התובעים 2 ו-3 הם בעלי זכויות של בני-רשות במשק חקלאי מס' 87 במושב בית זית (להלן: "המשק החקלאי"). עניינה של התובענה בעתירה של התובעים למתן צו עשה המורה לנתבעת 2 לחתום על תכנית לשינוי תב"ע שמטרתה לצרף שטח נוסף למשק החקלאי, בהתאם להוראות הסכם פשרה שנחתם ביניהם וקיבל תוקף של פסק-דין בשנת 1999, ולמתן צו עשה שיורה לנתבעת 1 להקצות את השטח הנוסף למשק ולחתום על התכנית המוצעת לשינוי התב"ע.
בכתב התביעה נתבעו סעדים נוספים שהתובעים אינם עומדים עליהם עוד. כך, ביקשו התובעים בכתב התביעה כי התובע 1 יירשם כבעל מלוא הזכויות במשק החקלאי. בסיכומי התשובה חזרו בהם מבקשתם זו, והבהירו כי יפעלו להעביר את הזכויות על שמו לאחר שינוי התב"ע (פסקה 22 לסיכומי התשובה). עוד עתרו התובעים בכתב התביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות לפנות את הקרוואן שהציבו התובעים בשטח הנוסף ולמתן צו מניעה שיאסור את מימוש הערבות הבנקאית שנתנו התובעים לנתבעת 1. על סעדים אלה לא שבו התובעים בסיכומיהם, ככל הנראה לנוכח העובדה שהקרוואן להיות מפונה מהשטח אגב הפעולה הנוגעת לשינוי התב"ע (אף אם בפסקה 12 לסיכומי התשובה העלו התובעים תשריט אפשרי אחר), ואילו הערבות הבנקאית מומשה בינתיים.
הנתבעת 1, רשות מקרקעי ישראל, הודיעה בהזדמנויות שונות, ובין היתר בתגובות שהגישה לבית המשפט ובדיון שהתקיים ביום 27.3.14, שהיא אינה מתנגדת לחתום על התכנית לשינוי התב"ע בנוסח שהוגש על-ידי התובעים ביום 22.9.13. מהודעתה מיום 24.12.14 עולה שהסכמה זו כפופה לכך שיובהר שהתשריט המצורף לתכנית זו הוא זה שצירפה הנתבעת 1 כנספח א' לאותה הודעה. התובעים הסכימו בסיכומי התשובה כי תשריט זה הוא שיצורף לתכנית.
הנתבעת 2, היא אגודה שיתופית העוסקת בניהול וארגון ענייני הישוב החקלאי בית זית (להלן: "אגודת בית זית" או "האגודה"), העלתה לכל אורך הדרך הסתייגויות שונות ומשונות כנגד התכנית. בכתב ההגנה טענה כי אישור התכנית יגרום למצב המפלה לטובה את התובעים על פני תושבים אחרים בבית זית, ואילו בסיכומיה טענה שלא ניתן להעניק צו עשה כמבוקש מאחר והתכנית שמבקשים התובעים לאשר כיום שונה מזו שצורפה לכתב התביעה.
הרקע העובדתי
ההליכים המתנהלים בין הצדדים החלו לפני שנים רבות, לאחר שבסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת החליטה אגודת בית זית לסלול דרך שירות היקפית במושב בית זית. סלילת הדרך הצריכה מעבר בחלק מהחלקות, ובכללן בחלקה 87 שהזכויות בה נרכשו על ידי התובעים 2 ו-3. מאחר וסלילת הכביש פגעה בשטח חלקה 87, דרשו התובעים כי יינתן להם שטח אחר בתמורה.
לאחר התדיינות ממושכת בין הצדדים, שלא הניבה תוצאות, הגיש התובע 3 תובענה לבית המשפט המחוזי כנגד אגודת בית זית ומינהל מקרקעי ישראל (ת"א 1472/96 נעימי נ' בית זית מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ). במסגרת תובענה זו הגיעו התובעים 2 ו-3 ואגודת בית זית להסכם פשרה ביום 11.11.99 (נספח ד' לכתב התביעה). על יסוד הודעת מינהל מקרקעי ישראל מיום 26.10.98 (נספח ה' לכתב התביעה) והסכם הפשרה מיום 11.11.99, הסכימו הצדדים למחיקת התביעה וניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובע 3 לאגודת בית זית (פסק הדין מיום 15.12.99 צורף כנספח ג' לכתב התביעה). במסגרת ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין הסכימו הצדדים כי לנחלה 87 יצורף שטח מדרום לכביש שנסלל, בהתאם לתשריט שצורף להסכם. עוד הוסכם כי לצורך הוספת השטח תוגש תכנית לשינוי התב"ע בהמלצת האגודה, ותכנית זו תערך בהתאם למכתב ממ"י מיום 26.10.98 (סעיף 2(א) להסכם). האגודה התחייבה במסגרת ההסכם שתיתן "את הסכמתה לבקשה לשינוי תב"ע כאמור, ולא תתמוך, במישרין ו/או בעקיפין, בכל התנגדות שתוגש, אם תוגש, לתכנית כאמור" (סעיף 2(ג) להסכם). עוד הוסכם כי אם התובע לא יגיש בקשה לשינוי התב"ע, כי אז תבקש האגודה את צירוף השטח הנוסף לנחלה במסגרת הבקשה הראשונה שתגיש לשינוי תכנית מי/710 (סעיף 2(ד) להסכם). ההסכם כלל התחייבויות נוספות, וביניהן גם התחייבויות שהוטלו על התובעים. ביום 21.9.2000 אישרה האגודה כי התובעים מילאו את כל חובותיהם על פי הסכם הפשרה "לשביעות רצוננו" (נספח י' לכתב התביעה).
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.