גרוסמן נ' פיש השקעות 26 בע"מ

1.האם זכאית רוכשת דירה לקבל צו עשה אשר יחייב קבלן למסור לה את הדירה בטרם שילמה את מלוא התמורה, וזאת כנגד קיזוז חוב הקבלן בגין איחור במסירה.

רקע וטענות הצדדים

2.התובעת רכשה באמצעות מיופת כוחה, אמה הגב' כוכבה גרוסמן, דירה מהנתבעת בבית המשותף שנבנה ברחוב הדולפין 8 באשדוד. מדובר בהסכם מכר לבניין שנבנה מכוח תמ"א 38 מיום 8.9.16 בו נקבע תאריך מסירה ליום 2.4.17.

סעיף 4 ג' להסכם קובע כי תנאי מוקדם למסירת הממכר הוא שהרוכש ימלא לפני כן את כל התחייבויותיו לפי החוזה. בנספח התשלומים נקבעה תמורה של 2,450,000 אלף ₪ כאשר תשלום אחרון בסך 340,000 ₪ נקבע ליום 2.4.17 (לטענת הנתבעת הסכום האחרון היה אמור להיות 350,000 ₪).

למרות מועד המסירה החוזי הדירה הייתה מוכנה למסירה, לאור עיכובים במתן טופס 4, רק בסוף אוקטובר 2018 וזאת בהתאם למכתב ב"כ הנתבעת שהופנה לתובעת.

התובעת הגישה תביעה למתן צו עשה לקבלת החזקה בדירה וביקשה פיצוי בסך של כ- 580,000 ₪. בין ראשי הנזק נתבע סך של 181,000 ₪ בגין איחור במסירה מאפריל 2017 עד לסוף שנת 2018 (התבקשו הפרשי הצמדה וריבית בסך של כ- 100,000 ₪ על סכום זה, על פניו לא ברור כיצד נערך תחשיב זה שנראה מופרז). מעבר לסעד זה נתבע סעד של פיצוי מוסכם בסך של 245,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

3.יחד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצו עשה אשר יורה למשיבה למסור את החזקה ללא כל תשלום נוסף מטעם התובעת. לפי הנטען בבקשה, למרות שהמועד האחרון לתשלום חלף ביום 2.4.17 היה סיכום בין הצדדים כי ישולם סך של 105,000 ₪ סמוך למועד זה והיתרה של תמורת המכר, בסך של 245,000 ₪, המהווים 10 אחוזים מערך הדירה, תשולם במועד קבלת החזקה בפועל.

לטענת התובעת, אשר טיעוניה הינם מפי אמה אשר ניהלה את הרכישה בשמה, פנתה לנתבעת בטענות בנוגע לאיחור במסירה ודרשה פיצוי בגין דמי השכירות שנאלצה לשלם. בתגובת הנתבעת מיום 24.9.17 נטען כי האיחור במסירה הוא בהתאם לחוזה ולחוק המכר (דירות) וכי התובעת עדין חייבת כספים לרבות בגין שינויים ותוספות וההתחשבנות בנוגע לדמי השכירות תבוצע בעת המסירה.

בפועל תאריך המסירה התארך בשנה נוספת ורק באוקטובר 2018 שילמה התובעת סכום נוסף של 98,000 ₪, כאמור במכתב בא כוחה מיום 16.10.18, ונותרה יתרת קרן חוב לתשלום בסך של 147,000 ₪. תשלום זה היה לפי חישוב התובעת של יתרת התמורה בניכוי דמי השכירות המגיעים לה.

ממועד התשלום האחרון של התובעת ניהלו הצדדים משא ומתן, אולם לא הגיעו להסכמות בדבר מסירת החזקה כנגד תשלום מוסכם או קיזוז. התובעת טוענת כי הובטח לה מחסן וכן הובטח כי השינויים בדירה יבוצעו ללא תוספת תשלום מעבר למחיר החוזי. נטען כי אין בסיס לדרישות הנתבעת לתוספת תשלום בגין שינויים וכי לא ניתנו לתובעת הקיזוזים המגיעים לה, על כן עותרת התובעת לחייב את הנתבעת למסור לה את החזקה לאלתר, ללא צורך בכל תשלום נוסף מטעמה.