ת"א 11860-10-09 נגר ואח' נ' עיריית ראש העין

ביום 22.11.2015 ניתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון.

ביום 30.12.15 מונה על ידי המומחה מר לאופר לצורך מתן חוות דעת מכוח פסק דינו של כב' בית המשפט העליון.

ביום 13.3.16 הוגשה בקשת המומחה למתן הבהרות, באשר להיקף חוות דעתו נוכח הסתייגויות אשר הועלו על ידי הנתבעת.

התבקשה עמדת הצדדים , וזו הוגשה לעיוני.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים אני מורה כדלהלן :

במסגרת סעיף 30 לפסק דינו של כב' בית המשפט העליון נקבע כדלהלן :

"משמעות הדבר היא שאת הפיצוי למערערים יש לחשב על פי שווי הקרקע ערב ביצוע ההפקעה (מועד חתימתו של הסכם הפשרה) דהיינו עובר לשינוי הייעוד למגורים ( אך זאת גם בהתחשב בפוטנציאל התכנוני, נוכח התחייבותה הפרטנית של המשיבה בהקשר זה)"

בהינתן החלטתו זו של כב' בית המשפט העליון, השווי הבסיסי הינו זה שהיה ערב ביצוע ההפקעה ולפני השינוי של הייעוד למגורים.

עם זאת, כב' בית המשפט העליון הוסיף וקבע במפורש כי לעניין זה לא ניתן להתעלם ממה שכונה על ידו כ- "הפוטנציאל התכנוני".

הנתבעת במסגרת תגובתה, הגם שציינה את הסעיף במלואו, סברה כי בהיבט המהותי, התוכני, אין להתייחס לסיפא של סעיף 30 לפסק הדין, שכן לשיטתה עקב מה שהוגדר על ידי כב' בית המשפט העליון כ"תוחלת מימוש נמוכה", ובהינתן חוסר הוודאות הטמונה בכך, אין צורך בהערכת שווי השטח ביעוד למגורים.