רכטר ואח' נ' פלונית

התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעת ע"ס 168,000 ₪, לתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין הצדדים.

רקע

ביום 25.10.2018 חתמו הצדדים על הסכם מכר (להלן: "ההסכם"), במסגרתו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בעיר באר שבע (להלן: "הדירה").

מאחר שהנתבעת ביצעה בדירה בנייה בניגוד לתב"ע, פעלה הנתבעת עוד בטרם חתימת ההסכם, להכשרת המצב הקיים. במועד בו התקשרו הצדדים בהסכם, אושר השינוי בתב"ע, והיה על הנתבעת להוציא היתר בנייה חדש מתוקף התב"ע המאושרת החדשה, התואם את מצב הדירה על כל תוספותיה בפועל.

מאחר שבמועד חתימת ההסכם, היו בדירה חריגות בנייה ולא הוצא היתר בנייה מכוח התב"ע המאושרת החדשה, התחייבה הנתבעת להסדירן ולהמציא לתובעים היתר בנייה כדין, וזאת עד יום 31.12.2019.

סעיף 3(ב) להסכם קובע כי המוכר מתחייב "להמציא את כל המסמכים ו/או האישורים ו/או ההצהרות הנדרשים לצורך ביצוע העברת הזכויות בדירה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין, כשהיא חופשייה מכל חוב שיעבוד, עיקול, משכנתא, צו שיפוטי, צו מנהלי או כל זכות צד ג' אחרת, וכן היתר בניה כדין התואם את השינויים שנעשו בדירה לא יאוחר מיום 31/12/2019, אי המצאת כל האישורים, לרבות היתר בניה כאמור, ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם.

אי-המצאת היתר בניה כדין עד ליום 31/12/2019 ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם, למעט עיכוב שלא כתוצאה ממחדלי המוכרת".

סעיף 9 להסכם בין הצדדים קובע כי "צד שיפר הסכם זה הפרה יסודית ישלם לצד המקיים סך השווה ל-168,000 ₪ (מאה שישים ושמונה אלף ₪), בתור פיצוי מוסכם ומוערך מראש מבלי צורך בהוכחות נזק בנוסף לזכותו של הצד המקיים לכל סעד אחר המוקנה לו עפ"י החוק לרבות הסעד של אכיפת ההסכם".