סבירות סירובו של בנק לפתוח חשבון ללקוח, שבעבר התנהלו הליכים משפטיים נגדו והבנק מחל על רוב החוב

1.לקוח של בנק היה חייב לבנק כספים. הבנק ניהל נגדו הליכים משפטיים, כשבסופם נחתם הסכם פשרה ביניהם, במסגרתו ויתר הבנק על חלק גדול מהחוב, והלקוח שילם חלק קטן מהחוב.

לאחר קרוב לעשרים שנה ביקש הלקוח לפתוח חשבון חדש באותו בנק. הבנק סירב.

האם ניתן לחייב את הבנק לפתוח לאותו לקוח חשבון אצלו?

השתלשלות הדברים

2.שתי חברות שבבעלות התובע, ספיידר אריאל בע"מ וספיידר ייצור בע"מ (להלן – ספיידר), ניהלו חשבונות בנק בסניף בת ים של הנתבע (להלן – הבנק).

התובע היה ערב להתחייבויותיהן.

בשנת 1984 פתח הבנק בהליכים משפטיים נגד ספיידר, התובע ואחרים בגין חובות ספיידר אליו (ת.א. (מחוזי ת"א) 21489/89). ביום 7.6.80 ניתן פסק דין חלקי המחייב את ספיידר והתובע (ואחרים) לשלם לבנק סכום של קרוב ל-420,000 ₪, בתוספת ריבית מסוימת.

ביום 17.1.93 דחה בית המשפט העליון ערעור שהוגש על פסק הדין החלקי (ע"א 5664/90).

התובע לא שילם את הסכום שנפסק במהלך השנים 1990-1993 (התובע אישר זאת בעדותו, עמ' 5 לפרו').

במקביל, בשנת 1990 הגישה אחת מחברות ספיידר נגד הבנק תביעה כספית על סך של כ-660,000 ₪.

3.במהלך שנת 1990 עבר התובע, עם חלק ממשפחתו, להתגורר בארה"ב (עמ' 5-6 לפרו').

הבנק טוען כי הדבר נעשה בשל חובות התובע אליו.

התובע טען (עמ' 6 לפרו'), כי תחילה נסע לארה"ב במסגרת עסקיו, אך הוא נשאר שם לאחר שהתברר שהבנק הוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

במהלך שהותו בחו"ל, בין השנים 1990-1993, התנהל משא ומתן בין הבנק ובין התובע, באמצעות מר בני כהן, סמנכ"ל עמותת פר"ח, על חובו של התובע (נספחים 5 ו-6 לתצהירה של אריאלה חוניו-סרוסי, מנהלת סניף רמת השרון של הבנק).