שרון ונק נ' בועז טופורבסקי ואח'

פסק דין

1.רקע כללי

התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר עבודה, תמורת הודעה מוקדמת והחזר הוצאות נסיעה כנגד מפלגת צבר, כנגד יו"ר המפלגה וכנגד אחיו, עורך-דין ואחד המייסדים, בגין שירותי מנהלה אשר ביצעה במטה הבחירות של מפלגת צבר בחודש 12/08.

הנתבעים בכתב ההגנה טענו להעדר יריבות בין התובעת לבין נתבעים 1, 2 אשר לא היו מעסיקיה. לטענתם, התובעת פעלה כמנהלת בכירה בחברת קומנדו קונספט ו/או לורנט אחזקות בע"מ, שהציגו עצמן כמתמחות בניהול קמפיין פוליטי, בשמן ועבורן, בהוראות מנהלן, שמעון בטאט ובתוך כך אמורה הייתה ליתן שירותים למפלגה. עוד נטען כי נתבעת 3 לא הסכימה כי התובעת תהא עובדת שלה.

השאלה העומדת לדיון, איפוא, האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים או מי מהם; כפועל יוצא, הזכאית התובעת לתשלום שכר עבודה מהנתבעים ובאיזה שיעור.

2.חומר הראיות

התובעת העידה בדיון כי ביום 24.11.08 החלה לעבוד אצל מנהל חברת לורנט, מר בטאט. בפגישה בין בטאט ונתבע 1 מיום 20.11.08 שלא בנוכחות התובעת הוסכם, לטענתה, כי בטאט ינהל את מערכת הבחירות של הנתבעת. לשם כך היה עליו לגייס עובדים שיעבדו עבור המפלגה. הנתבעים טופורובסקי אמורים היו להיות אחראים לכל התשלומים. בפועל אכן גייס בטאט עובדים, בכללם התובעת, וניהל מו"מ לגבי תנאי שכרם. התובעת החלה בעבודתה הרלבנטית ביום 1.12.08. עבודתה בוצעה בחלקה במשרד בטאט ובחלקה במשרד אגודת הסטודנטים, עד מועד רישום המפלגה ביום 19.12.08. באותה עת על פי החלטת בטאט, הונפק לתובעת כרטיס ביקור כסמנכ"ל תכנון ופיתוח עסקי של "קומנדו קונספט" (ת/6) על מנת ליצור עבורה מעמד שיאפשר התקשרות עם ספקים, כטענתה. התובעת קיבלה הוראות והנחיות מנתבעים 1 ו-2 אשר נכחו במשרדו של בטאט וכן בהתכתבויות עימה, לפעול לאיסוף אנשים ולעזור בכתיבת תקנון המפלגה. במשך 25 ימי עבודתה דווחה על

הוצאות קופה קטנה עבור מפלגת צבר (נספח ה' לכתב התביעה).

אשר לתנאי העסקתה העידה התובעת כי מלכתחילה ייעד אותה בטאט, מנהל מטה הבחירות של המפלגה, כיד ימינו תמורת תשלום כמקובל בשוק בסך

-.5,000 $ לחודש, בלא שדובר ביניהם מי ישלם. במהלך המו"מ בין בטאט לבין הנתבעים הוחלט, לטענתה, להעמיד את שכר טירחתו של בטאט על- 5,000 ₪ לחודש, כמצויין בהודעת מייל מנתבע 1 מיום 9.12.08 (ת/1) שישולם ע"י הנתבעים. בעקבות כך, נוכח תקציב נמוך מהצפוי של המפלגה, פנה בטאט אל התובעת בבקשה להפחתת הסכום אשר נקבע ביניהם מראש לסך -.16,000 ₪ לחודש, סכום שהיה אמור להיות משולם, לטענתה, ע"י המפלגה כמעסיקה. במהלך 19 יום בטרם רישום המפלגה עבדה התובעת לטענתה, עבור האחים טופורובסקי. נתבע 2 אמר כי יביא כספים מהבית וכי הוריו יתנו ערבויות, כעדותה בדיון.

עד התובעת, שמעון בטאט, העיד כי החל להעסיק את התובעת כשבועיים לפני פגישתו עם הנתבעים. לטענתו נחתם הסכם בינו לבין מפלגת צבר לאחר שש טיוטות לפחות שהתגלגלו ואולם "ההסכם כרגע אינו בידי", כעדותו בדיון. במסגרת בקשתו לבטל את כפיפותו ליו"ר המפלגה, מחק בטאט את הסעיף הרלבנטי בהסכם, כעדותו בדיון.

נתבע 1, יו"ר המפלגה, העיד מנגד כי במפלגה כלל לא הועסקו עובדים, היא קמה על בסיס התנדבות, עד שהגיע בטאט עם האנשים אשר הביא עימו. לטענתו הציג להם בטאט מצג שווא משלא הוסכם עימו דבר בעניינם. אף על פי כן הושגו בסופו של דבר הסדרים, לפנים משורת הדין, בין הנתבעים וחלק מהעובדים על מנת שלא יפגעו, מדובר בתשלום סך -.5,000 ₪ לאיש. במקרה הנוכחי, בהיותה של התובעת צמודה לבטאט, למרות שהנתבע עצמו נתן לה הוראות כמו גם לפעילים אחרים, הרגיש הנתבע, לטענתו, כי הוראותיו לא תבוצענה אלא באישורו של בטאט. נתבע 2 לא נתן לתובעת מעולם הוראות משלא היה מוסמך לכך. התובעת ובטאט גרמו למפלגה הוצאות כספים "שערורייתיות", כדבריו. עוד הוסיף הנתבע וציין כי משנודע לו על קיומם של עובדים במפלגה, לכאורה, כונסו ביום 25.12.08 האנשים שהתברר כי הוצגו בפניהם מצגים שיקבלו משכורות. לפגישה זומנו התובעת ובטאט. הנתבעים הודיעו לאנשים כי לפנים משורת הדין ישקלו את העסקתם על-מנת למנוע פגיעה מהותית בהם. לטענתו, לא כוונו הדברים לתובעת. אשר להתחייבותו לבטאט במייל לשלם שכר עבודה, השיב בחקירה הנגדית: "אם יש עובדים ברור שהמפלגה תשלם להם שכר עבודה".

נתבע 2 העיד כי לא היה לו תפקיד רשמי במפלגה. מעולם לא נחתם הסכם עם התובעת, בפועל לא נתנה לו התובעת שירותים אישיים ולא התבקשה לכך, כפי שלא נתנה שירותים ליו"ר המפלגה. התובעת פעלה למעשה לאורך כל הדרך רק באישורו של מעסיקה בטאט, כטענתו וגרמה למפלגה הוצאות כספים גבוהות בנסיון להשיג על גבה טובות הנאה לחברת לורן ולמנהלה בטאט.

3.דיון והכרעה

שאלת זיהויו של המעביד מתעוררת בדרך כלל כאשר מעורב במערכת יחסי העבודה גם צד שלישי. הנחת היסוד היא שהעובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים שאמורים להתייצב משני עברי המתרס של חוזה העבודה, אלא שבמצבים שמעורב גם צד שלישי על בית הדין לבדוק מיהו המשתמש האמיתי בכוח עבודתו של העובד ובין מי מהצדדים נוצרו במפורש או מכללא הלכה למעשה, מכח התנהגות, יחסים שעניינם נתינת עבודה וקבלת תמורה (ר' ד"ר י. לובוצקי / חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 2 עמ' 37).

במקרה דנן, מתקבלת תמונה של התקשרות ישירה, מצד אחד, בין הנתבעים לבין בטאט, מעסיקה מלכתחילה של התובעת בחברה בניהולו, לגיוס עובדים למטה הבחירות של המפלגה ולתשלום שכרם ע"י המפלגה, בחילופי טיוטות להסכם במסגרתם ביקש בטאט לבטל סעיף שעניינו בכפיפותו ליו"ר המפלגה, כפי שלא נסתר בדיון. לכך יש להוסיף את התנהגות הצדדים בחודש 12/08 הרלבנטי לתביעה, גיוס עובדים למפלגה ע"י בטאט לצורך מטה הבחירות, ביניהם התובעת, ותשלום שכרם ע"י הנתבעים בסופו של דבר, כעדות הנתבע 1 בדיון. אלה מצביעים במצטבר על קיומה של התקשרות בין בטאט והנתבעים בהעדר מסמך חתום. מהצד האחר, לא נסתרה גירסת התובעת בענין ביצוע שירותים על ידה עבור מטה הבחירות של הנתבעים במשך 25 יום בחודש 12/08. מדובר בהתקשרות עם מפלגת צבר במטרה לבצע עבודה בתמורה. ברור, ולא נטען כי התובעת התכוונה להתקשר עם הנתבעים על בסיס התנדבות. בעדותה נאמר כי חיפשה עבודה.

אשר לזהות מעסיקה – אין מקום לדעתי לאבחנת נתבע 1 בין התובעת לבין עובדי המטה האחרים, מן הטעם שהתובעת פעלה באישורו של בטאט, כעדותו בדיון, בנסיבות מתן שירותיה למפלגה במסגרת ניהול הקמפיין הפוליטי בניהול בטאט, על פי העקרון שהציב בטאט בהתקשרותו עם הנתבעים, לפיו לא יהיה כפוף ליו"ר המפלגה. פעילותו העצמאית של בטאט במסגרת קמפיין הבחירות עבור המפלגה והיותו הרוח החיה בפרוייקט, כשלעצמה, לא יצרה לו מעמד של מעסיק כלפי התובעת אשר גייס כעובדת עבור המפלגה. בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי התובעת הועסקה על ידי המפלגה, נתבעת 3. אפילו נעדר הסכם עבודה חתום בין הצדדים, ולאור התנהגותם וההתכתבויות אשר ניהלו, אין בכך לשלול את קיומם של יחסי עובד ומעביד בדיעבד בין התובעת לבין מפלגת צבר, אף בטרם רישומה הפורמלי כמפלגה, וללא ספק לאחר מכן. לא התעלמתי מסתירות בעדות התובעת. תחילה טענה כי היתה נוכחת בפגישה בין בטאט והנתבעים, לאחר מכן טענה שלא נכחה.

עם זה, לאור האמור, אין תשתית ראייתית לגירסת התובעת בשאלת גובה השכר המוסכם.

בהתאם להוראת ס' 32 לחוק ביה"ד לעבודה, ביה"ד לעבודה אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שביה"ד קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה", על פיו נפסק כי נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו שכרו מוטל על העובד-התובע. (דב"ע נד/ 23-3 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פד"ע כ"ו, 547).

בהעדר ראיה להסכמה ישירה בין הצדדים לתשלום שכר בשיעור הנתבע ע"י התובעת בסך -.16,000 ש"ח, סכום אשר כולל שלושה ימי הודעה מוקדמת, בהתחשב בתקופת עבודתה הקצרה יחסית של התובעת במשך 25 יום כפי שלא נסתר בדיון, הסכמת הנתבעים לתשלום שכר בסך -.5,000 ₪ לבטאט, כעדות התובעת, ועדות נתבע 1 בענין תשלום שכר בסך -.5,000 ש"ח למי שהוכר בדיעבד כעובד, יש לראות בשיעור האמור שכר קובע של התובעת. לא סביר כי הוסכם לשלם לה מעבר לשכר מנהלה בטאט. סכום זה ייפסק לה.