שיפוץ דירה משותפת

רקע כללי

הצדדים התגרשו ללא הסכם גירושין, ולהם דירה הרשומה על שם שניהם, וטרם הסתיים הבירור בתביעת התובעת המבקשת לקבוע שהנכס במלואו שייך לה.

הדירה הרשומה על שם הצדדים מחולקת לשני חלקים, החלק האחד מושכר וחלקה האחר שהיה מושכר בעבר בדמי שכירות של 2800 ₪ עומד כיום ריק. הנתבע מבקש כבר בשלב זה ועוד קודם למתן פסק הדין, להורות על שיפוץ יחידת המגורים העומדת כיום ריקה ואינה מושכרת. החברה לניהול הנכס ע"פ הוראת ביה"ד, מעריכה את השיפוץ הנדרש כדי "להמריץ את הדירה בשוק ולדאוג לשוכרים חדשים" יעמוד על סך שבין 10,000 עד ל- 20,000 שקל.

התובעת מתנגדת לביצוע השיפוץ בשלב זה, וטוענת שהדירה במלואה שייכת לה כפי שהיא מבקשת להוכיח במסגרת הדיונים בבית הדין, ואינה מעוניינת לבצע שיפוץ בשותפות עם הנתבע.

דעת דיין א

מאחר שלמרות המלצת בית הדין לצדדים להגיע להסכמה בעניין, לא הושגה הסכמה. לפיכך ביה"ד צריך להכריע בנדון על פי פסיקה.

אין חולק שבשלב זה ועוד קודם למתן פסק הדין בתביעה לחלוקת הרכוש, הדירה הרשומה על שם שני הצדדים היא רכוש משותף כשלכל אחד מהצדדים זכויות במחצית הנכס. יש לדון האם בנסיבות אלו רשאי אחד מהשותפים לאכוף על הצד השני את השיפוץ הנחוץ לטענתו לצורך הוצאת הנכס להשכרה לצד ג'.

כאשר מתעוררת מחלוקת בין שותפים בחצר האם לבצע שיפוץ, יש צורך להבחין בין סוגי השיפוץ.

הרמב"ם בפרק ה' מהלכות שכנים ה"א כתב:

"חצר השותפין כל אחד מהן כופה את חבירו לעשות בה בית שער ודלת, וכן כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול, או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם, אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור וכיוצא בו אינו כופהו".

וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן קסא סעיף א:

"בני חצר כופין זה את זה לבנות דלת ובית שער לחצר, וכן כל הדברים שהחצר צריך להם צורך גדול, או הדברים שנהגו בני המדינה לעשותם. אבל שאר הדברים, כגון ציור וכיור, אינו כופהו".

וכתב בספר חסדי דוד על התוספתא בבא מציעא פרק יא הלכה ט בדקדוק לשון הרמב"ם:

"ולעד"נ בדקדוק לשונו ז"ל, דברישא דקאמר דברים שהחצר צריך להם צורך גדול דקמ"ל דשלושה חלוקות ברבר, והיינו: דבר שיש בו צורך גדול אפילו לא נהגו בזה המדינה עכ"ז יכולים לכוף, ודבר שיש בו צורך קצת ולא כ"כ, אזלינן בתר מנהגא, והוא החילוק השני. ודבר שאין בו שום צורך כגון ציור, אפילו נהגו אין לכוף את היחיד ליתן חלק, דמצי מימר לא ניחא לי."

ועיין בשו"ע חו"מ סי' קעח סעיף ג' ברמ"א שכתב:

"ואם מיחה השותף השני שלא לעשות, כגון שבנה בנין והוא מוחה בו, אם הוא דבר שא"א מלבנות, צריך חבירו ליתן לו חלקו; ואם אינו צריך לבנות, יכול חבירו לומר לו טול עציך ואבניך. (הגהמ"יי הלכות גזילה)"

וכתב בנתיבות המשפט סק"ג:

"והוא מיחה בו אם הוא דבר שא"א [מ]לבנותו. פירוש, אם הוא דבר שא"א מלבנות, דהיינו שבית המשותף עומד ליפול, והשותף א"א לו לבנות חלקו עד שיבנה ג"כ חלק חבירו, וחבירו אינו רוצה לבנות, כופין חבירו ליתן לו חלקו ויורדין לנכסיו וגובין ממנו לבנות הבית המשותף, ואינו יכול לומר בנה אתה כל הבית ודור בו עד שיושלם לך... ולזה נראה לפענ"ד, דה"ה בבית המשותף שנפל ולא נשאר רק הקרקע, ואינו עומד לשנות הקרקע לדבר אחר רק לבנין, שיכול לכופו לבנות, דהוי כמציל מההיזק דאחד יכול לכוף לחבירו כמו שכתבתי לעיל, ואין לדמותו למי שרוצה להשביח נכסי שותפות שאין יכולים לכפות זה את זה, דזה אינו, דכיון שאינו עשוי לשנותו לדבר אחר מופסד ועומד הוא וכהצלה מנזק דמיא".