שזור- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעקב פרג'

השופט (בדימ') י' דנציגר:

           לפנינו שני ערעורים שהגיש שזור – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: המושב או האגודה) על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה – האחד (ע"א 7019/14) ערעור על פסק דינו של השופט כ' סעב בת"א 5559-10-09 מיום 11.9.2014 והשני (ע"א 1532/16) ערעור על פסק דינה של השופטת ש' שטמר בת"א 36302-07-11 מיום 12.1.2016. מדובר בסכסוכים עם מי שקיבלו בשנות ה-80 של המאה הקודמת קרקעות במושב (המשיבים בשני הערעורים), בנוגע להקצאת זכויות למשיבים הזהות לזכויות של יתר בעלי הנחלות במושב.

הרקע העובדתי

1. הקרקע עליה הוקם המושב נמצאת בבעלות המדינה ומנוהלת על ידי מנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל, להלן: רמ"י). רמ"י מחכירה את הקרקע לסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן גם: הסוכנות), אשר בתורה מעניקה רשות שימוש לאגודה השיתופית (במקרה זה – המושב), במסגרת "הסכם משבצת" שנחתם בין רמ"י, הסוכנות והמושב (להלן: הסכם המשבצת או ההסכם המשולש). המושב, כבר-רשות, מעניק רשות שימוש לבעלי הנחלות. בהסכם המשבצת מוגדרים השטח והגבולות של משבצת הקרקע שבה מוקנות הזכויות למושב, ומוסדרים בו הזכויות והחובות של חברי האגודה כלפי רמ"י וכלפי הסוכנות. הסכם המשבצת האחרון בין רמ"י, הסוכנות והמושב הוא מיום 15.9.1997. על פי הסכמים קודמים, הוקצה למושב שטח של כ-2,250 דונם, מהם נגרע – בשנת 1994 – שטח של 297 דונם, למטרת הקמתו של אזור תעשייה לעיר כרמיאל. בגין גריעה זו קיבל המושב פיצויים, ומכסת הקרקע קטנה ל-1,953 דונם. מסמך נוסף רלוונטי הוא תקנון האגודה, אשר מסדיר את מדיניות האגודה, סמכויותיה, זכויות וחובות החברים בה, בינם לבין האגודה ובינם לבין עצמם. תקנון האגודה של מושב שזור הוא מיום 5.4.1960.

2. בשנות ה-70 של המאה הקודמת התיישבו במושב 55 משפחות (להלן: המשפחות הותיקות), ואלה קיבלו נחלות במושב וחברות באגודה השיתופית. במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת, הפנתה הסוכנות 19 משפחות לרמ"י, על מנת שרמ"י והמושב יקצו להן נחלות. חלק ממשפחות אלה הן המשיבים (חלקן הגישו תביעות נפרדות ואינן חלק מההליך דנן). המחלוקת נוגעת לשאלה האם משפחות אלה קיבלו נחלות, על כל הזכויות (והחובות) הנלוות להן, או שמא רק קרקע לבניית ביתן.

3. עוד יצוין, שהמושב – בדומה לאגודות שיתופיות חקלאיות רבות – עבר תהליך של הסדר מעטפת, שנועד להסדרת מלוא חובותיה של האגודה מול נושיה, לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים). ההסדר אושר על ידי משקם האגודה. לפי הנטען, בהסדר נערכה הבחנה בין בעלי נחלות שלהן מוצמדים אמצעי ייצור לבין בעלי מגרשים ללא אמצעי ייצור (קרי, המשיבים ודומיהם), כאשר האחרונים אמנם חויבו להשתתף בהסדר החוב ואף הוטלו עיקולים על מקרקעיהם, אולם בסכומים נמוכים מאלה שבהם חויבו בעלי נחלות.

4. המשיב בע"א 7019/14, מר יעקב פרג'י (להלן: פרג'י) מתגורר במושב ורשום כבעל זכויות בנחלה מס' 121 (להלן: נחלת פרג'י), מאז שנת 1986. המשיבים בע"א 1532/16 (להלן יכונו יחדיו: פרדון) רשומים כבעלי זכויות בשבע נחלות במושב – המשיבים 2-1 בנחלה 89; המשיבים 4-3 בנחלה 83; המשיבים 6-5 בנחלה 85; המשיבים 8-7 בנחלה 119; המשיבים 10-9 בנחלה 91; המשיבים 12-11 בנחלה 84; והמשיבים 14-13 בנחלה 90 (פרג'י ופרדון יכונו ביחד, לעיל ולהלן: המשיבים).

5. לטענת המשיבים, לאורך השנים נמנעו מהם זכויות המוקנות לבעלי נחלות במושב, והן: השלמת קרקעות הנחלה ל-30 דונם; הקצאת מים מתוך מכסת המים שמקבל המושב מנציבות המים (להלן: הקצאת מים); הקצאת מכסה לייצור ביצי מאכל (להלן: מכסת ביצים); קבלת החלק היחסי של המשק בפיצוי הכספי שקיבל המושב מרמ"י בגין השבת קרקעות חקלאיות לשם העברתן לכרמיאל להקמת אזור תעשייה; והקצאת שטח לשם הקמת לול לייצור ביצי מאכל.

6. המשיבים פנו לבית המשפט המחוזי בתביעות על מנת שיצהיר ויורה כי הם זכאים לכל האמור לעיל, וכן סעדים נוספים (ביניהם הסרת צווי המניעה והעיקולים הרשומים על המקרקעין בספרי רמ"י).

7. בשני ההליכים טען המושב טענות הגנה דומות. טענתו הראשונה הייתה כי התביעה לוקה בהתיישנות או בשיהוי. עוד טען המושב כי למשיבים מעולם לא הוקצו נחלות עם אמצעי ייצור וכי במושב קיימים 55 משקים מייסדים בלבד, ובעלי משקים אלה (להבדיל מהמשיבים) כולם חברים באגודה. בהקשר זה, הדגיש המושב, כי המשיבים מעולם לא חויבו במסי חבר לאגודה ולא ניתנה להם זכות להצביע או להיבחר למוסדותיה. טענות הגנה נוספות, שעלו בתיק פרדון, היו כי הסמכות העניינית לדון בטענות המשיבים נתונה למשקם לפי חוק ההסדרים; כי היה מקום לצרף את יתר חברי האגודה, שייפגעו אם תתקבל תביעתם של המשיבים ועוד.