שגיא נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה קטנה זו עניינה בטענת התובע, כי הנתבעות – סוכנות הביטוח באמצעותה ביטח את רכבו וחברת הביטוח בה בוטח הרכב – חייבות לו כספים לאחר שהתרחש אירוע ביטוחי על פי הפוליסה. הצדדים חלוקים בנוגע לתוכן חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש יולי 2011 התקשר התובע בחוזה ביטוח עם הנתבעת-1, באמצעות סוכנות הביטוח, הנתבעת 2. התובע טוען, כי חוזה הביטוח נכרת בטלפון, וכי תוכן החוזה שנכרת בין הצדדים תועד על-ידו במסמך כתוב בכתב ידו, הנושא תאריך 3/7/11. אין מחלוקת כי תנאי פוליסת הביטוח הכתובה שונים בחלקם מן הפרטים שכתב התובע במסמך, ומשכך, ומשארע מקרה ביטוח התגלעה מחלוקת בין הצדדים בדבר הסכומים להם זכאי התובע.

ברכיבים השנויים במחלוקת, התובע טוען, כי סוכם טלפונית עם הנתבעות באמצעות הגב' תמר וענונו, נציגת הנתבעת 2, כי ההשתתפות העצמית במוסך הסדר מטעם החברה היא 399 ₪, ובמוסך שאינו מוסך הסדר 799 ₪, וכן טוען, כי סוכם על רכב חלופי מהיום הראשון ללא הגבלת זמן. התובע טוען כי לא סוכם על השתתפות עצמית בנוגע לירידת ערך וכן לא סוכם על כך שהתובע אמור לשלם דמי כינון. התובע טוען, כי פוליסת הביטוח לא נשלחה אליו והועברה אליו רק לאחר קרות מקרה הביטוח.

בפוליסת הביטוח שהוצגה התנאים קצת אחרים מאלה שלהם טוען התובע – השתתפות עצמית למקיף שלא במוסך הסדר היא 1,650 ₪, במוסך הסדר 800 ₪. בנזק מעל 2,000 ₪ השתתפות עצמית למקיף 395 ₪. כמו כן, מופיע של רכיב של "השתתפות עצמית לירידת ערך – הקבוע בחוק 1.5%". הנושא של רכב חלופי לא מופיע כלל בפוליסה ולטענת נציג הנתבעת 2, הנושא מוסדר בריידרים המצורפים לביטוח ורלוונטי רק כשהרכב מתוקן במוסך הסדר. יצויין, כי הריידרים לא צורפו לא על ידי התובע ולא על ידי הנתבעות.

מרכיבי הנזק להם טען התובע היו כדלקמן: נזק ישיר כמפורט בחוו"ד שמאי 2,966 ₪, ירידת ערך 1,423 ₪, שכ"ט שמאי 520 ₪ (סה"כ 4909 ₪). התובע טוען, כי היא זכאי איפוא להחזר מלא של נזקיו בניכוי השתתפות עצמית בסך 799 ₪, דהיינו 4,110 ₪. לסכום זה מבקש התובע להוסיף 750 ₪, בגין שווי רכב חלופי שלא קיבל.

הנתבעות שילמו לתובע את נזקיו, לטענתן בהתאם להוראות הפוליסה, מתוך הסכום של 4,110 נוכה סכום של 2,212 ₪, כאשר נוכתה השתתפות עצמית של 1,650 ₪ השתתפות עצמית נוספת בשיעור 1.5% בגין ירידת הערך ובסה"כ נוכתה השתתפות עצמית בסך 2,509 ₪, נוכה כינון בסך 78 ₪, והחזר הוצאות, דהיינו החזר התשלום בגין חוות דעת השמאי ניתן בסכום של 410 ₪ בלבד.

כאמור, התובע טוען, כי לאחר כריתת חוזה הביטוח לא קיבל את העתק הפוליסה ולאחר שיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת 2 החליט לתקן את הרכב בעצמו במוסך המקובל עליו ולאחר שעשה כן, העביר ביום 13/9/11 מכתב לנתבעת 1 ודרש את ההחזר הכספי המגיע לו – לטענתו – 4,909 ₪ בניכוי השתתפות עצמית כפי שסוכם – 799. ודוק – זוהי פנייתו הראשונה של התובע בכתב לנתבעות בנוגע לאירוע הביטוח שארע ביום 6/8/11 – במכתב זה לא מזכיר התובע כל פניה קודמת טלפונית או בכתב למי מן הנתבעות ואינו מעלה גם כל דרישה אודות רכב חלופי.

בשלב הראשון, תבע התובע את הנתבעת 1 בלבד, אולם נוכח טענות שהעלה בנוגע להתנהלות הנתבעת 2, וכאשר הנתבעת 1 התנערה מכל סיכום החורג מן הפוליסה הכתובה, סוכם, כי תוסף כנתבעת, על מנת שניתן יהא לקבל את גירסתה. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן, שבתגובה לו הוגש כתב הגנה מתוקן על ידי שתי הנתבעות במסגרתו העלו הנתבעות את הטענות הבאות:

כטענה מקדמית, עלתה הטענה, כי הפוליסה נשלחה לתובע בתאריך 20/7/11 ובה צויינו כל הפרמטרים לעניין השתתפות עצמית וירידת ערך.

מוסיפות הנתבעות וטוענות במסגרת הטענה המקדמית, כי לא הובטח לתובע אותם דברים כפי שטוען בכתב תביעה, כמו כן לטענת הנתבעות: "שפנה התובע לנתבעת 2 בעת שנגרם לו הנזק הוסבר לו לגבי האפשרויות העומדות בפניו לטיפול בתביעתו והוא זה שהחליט כיצד לטפל בנקי (כך במקור – א' מ') רכבו ולא אף אחת מהנתבעות".

בסעיף 5 לכתב ההגנה חוזרות הנתבעות על אותה הטענה ושוב אביא הדברים כלשונם – "הנתבעות יטענו כי הוסבר לתובע את האפשרויות העומדות בפניו לטיפול בתביעתו הן במוסך הסדר והן במוסך רגיל עפ"י בחירתו, כמו כן הוסבר לו לעניין קבלת רכב חליפי הן במוסך הסדר והן במוסך רגיל, והתובע הוא זה שבחר לפנות למוסך שטופל על-ידו".

הווה אומר, הנתבעות לא הכחישו ואף אישרו במפורש, כי לאחר ארוע הביטוח פנה התובע לנתבעות וקיבל על-ידן הסבר מה הן זכויותיו.

נוכח האמור בכתב ההגנה של הנתבעות הפתיעה מאוד עדות נציג הנתבעת-2, בדיון, אשר טען בתוקף, כי התובע כלל לא הודיע לסוכנות על מקרה הביטוח, הגיש את התביעה ישירות לנתבעת-2 ועקף את סוכנות הביטוח. בעדותו הסביר נציג הנתבעות, כי אותה פקידה בשם תמר עימה שוחח התובע לא עובדת יותר בסוכנות ולפיכך, בין היתר לנוכח סכום התביעה, לא מצא לנכון להטריחה לעדות. העד העיד, כי תמר עבדה בסוכנות פרק זמן ארוך, היא מיומנת בעריכת פוליסות ביטוח ולא יתכן שלא מסרה לתובע את כל הפרטים. העד הסביר, כי בסוכנות יש מחלקת תביעות ואם אכן הייתה מתרחשת תאונה הרי שמחלקת התביעות הייתה מטפלת בתובע ולא תמר שעוסקת בעריכת הפוליסות. לדבריו, אין דבר כזה קבלת הודעה טלפונית על התרחשות התאונה.

בדיון הציג נציג הנתבעת 2 מסמך שנשלף ממחשב לפיו ב- 11/7 נשלחה לתובע תעודת החובה וב- 25/7/11 נשלחה לתובע בדואר פוליסת ביטוח מקיף + ריידרים של שלמה סיקסט. נציג הנתבעת הסביר, כי המסמכים נשלחים בדואר רגיל, ויש הסכם עם הדואר כי כאשר לא מתקבלים ביעדם הם מוחזרים לסוכנות. ב- 26/9 נשלחה שנה טובה ללקוח והרישום הבא המתייחס לתאונה הוא ב- 18/10/2011, כאשר נרשם כי נשלח לתובע טופס הודעה ונמסר לו שיעביר את הדרישה לתשלום לסוכנות הביטוח. ב- 13/11 נרשם כי נשלח מייל ללקוח פוליסת הביטוח. בהסתמך על מסמך זה טען נציג הנתבעת, כי הפוליסה אכן נשלחה לתובע בדואר וכי התובע לא הודיע לסוכנות על קרות מקרה הביטוח.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות העדים, ועיינתי בכתבי הטענות כמו גם במסמך שתעד התובע בזמן אמת, אני קובעת כי בזמן אמת אכן הבין התובע משיחה טלפונית כי תנאי הפוליסה הם כפי שהוא תעד, שאם לא כן לא היה מתקשר עם הנתבעת. התובע העיד כי ערך סקר שוק בטרם התקשר בחוזה הביטוח והתקשר דווקא בחוזה זה לאחר שמצא כי תנאיו הם הטובים ביותר. נקטתי במונח "הבין", שכן אין בידי לקבוע כי כך נמסר לו על ידי סוכנות הביטוח, שכן עיון בפוליסה מעלה שהיא מלאת פרטים אותם לא תעד התובע, עוד עיון בפוליסה מעלה כי ישנם 3 סכומים של השתתפות עצמית ויש הבדל בפוליסה בין תיקון הרכב במוסך הסדר לבין תיקונו במוסך אחר ויכול שכל שנמסר לתובע נמסר אודות התיקון במוסך הסדר.

יודגש, כי הנתבעות לא הציגו הקלטה של השיחה שקוימה עם התובע בטענה שזו לא הוקלטה ולא טרחו לזמן לעדות את תמר, אותה פקידה עמה שוחח התובע. העובדה כי תמר עזבה את עבודתה אינה מונעת זימונה לעדות. כל שנשמע מפי נציג הנתבעת 2 הוא בבחינת עדות מכלי שני כאשר הנתבעות נמנעו מלהביא את הכלי הראשון ששוחח עם התובע ויכל להעמיד דברים על מכונם. נפסק לא פעם, בסוגיית אי העדת עד רלוונטי, כי ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו (ראה למשל, ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י (1) 239 , 245, וכן ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד (1) 701]).

כמו כן, לא הוכח כי הנתבעות מסרו את פוליסת הביטוח לתובע, שכן אם היה מוכח שהתובע קיבל את הפוליסה לידיו ולא מחה על תנאיה, הרי שלא היה לו פתחון פה במסגרת תביעה זו. סעיף 2 (א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח) קובע כדלקמן:

"2. (א) נכרת חוזה ביטוח על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – הפוליסה), זולת אם נהג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה.