שבתאי ואח' נ' פמה חברה להשקעות ונכסים בעמ ואח'

החלטה

המבקשת 1 והמבקשים 2-3 (להלן יחד: "המבקשים") הגישו נגד המשיבים תביעות ובקשה לאישורן של התביעות כתביעה ייצוגית. עניינן של הבקשות והתביעות הוא במתן סעד הערכה. לטענת המבקשים, שווי המניות שהוצע במסגרת הצעת הרכש מיום 6.1.2009 לא היה שווי הוגן. הבקשות נתמכו בחוות דעת מומחים ביחס לשווי החברה. בשתי הבקשות, קבוצת התובעים אותם בקשו המבקשים לייצג כללה את בעלי המניות בחברה שמניותיהם נרכשו בהתאם להצעת הרכש. הדיון בשתי התביעות אוחד.

המשיבות השיבו לבקשות האישור, וכפרו בכל בטענות המבקשים, כמפורט בתשובותיהן.

כעולה מהבקשה הנוכחית, נחתם בין הצדדים ביום 7.2.2013 הסכם פשרה, שהצדדים מבקשים כי בית המשפט יאשר אותו. עיקרו של הסכם הפשרה הוא תשלום נוסף על ידי המשיבות לכל חברי הקבוצה (למעט אלה שיפרשו מהסכם הפשרה) בסכום כולל של 7.5 מיליון ₪.

ס' 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") קובע:

"הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה, ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה בדבר הבקשה..."

לאור האמור בסעיף זה, הרי בשלב הנוכחי, בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם יש מקום לדחות את הבקשה על הסף או לקדם את הדיון בה. לצורך בירור סוגייה זו, הגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו. הוא טען (הן בהודעה מטעמו והן בישיבת יום 19.3.13) כי הוא אינו מתנגד להסכם הפשרה. יחד עם זאת, בקש ב"כ היועה"מ להעיר מספר הערות ביחס לתוכן ההסכם, הערות שיפורטו להלן.

לאחר עיון במכלול החומר שבתיק בית המשפט, בטענות הצדדים, בהסכם הפשרה המוצע ובבקשה לאשרו, וכן בעמדת היועה"מ לממשלה, אינני סבורה כי יש מקום לדחות את הבקשה לאישור הסכם הפשרה על הסף. יש לקדם לכן את פרסומו של ההסכם בהתאם לקבוע בחוק תובענות ייצוגיות.

אחת ההערות בעמדתו של ב"כ היועה"מ לממשלה, מתייחסת לשאלת מינוי בודק על ידי בית המשפט.

סעיף 10(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – הבודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת מטעמים מיוחדים שיירשמו...".

ב"כ היועה"מ לממשלה ציין בעמדה אותה הוא הגיש לבית המשפט, כי הוא סבור כי על בית המשפט למנות בודק מטעמו בהתאם להוראת הסעיף הנ"ל, על מנת שהבודק יבצע הערכת שווי אובייקטיבית שעל בסיסה בית המשפט יעריך לאחר מכן באופן מיטבי את הוגנות וסבירות סכום הפשרה המוצע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר זה, אני סבורה כי בשלב זה אין מקום עדיין למינוי בודק. שאלת הצורך במינוי הבודק תישקל בהתאם לצורך פעם נוספת, במהלך הדיון באישור הסכם הפשרה לגופו, בין היתר בהתחשב בשאלה האם יוגשו התנגדויות להסכם הפשרה.

אכן, בבחינת הסדר הפשרה, יהיה על בית המשפט לבחון בין היתר את השאלה מה היתה עשויה להיות קביעתו של בית המשפט ביחס לשווי ההוגן של מניות החברה. נתון זה הוא אחד הנתונים שיש מקום לקחת אותו בחשבון בהערכת הפשרה. מלבדו, יש לבחון כמובן שאלות נוספות העולות מהמחלוקות בין הצדדים בהתאם לכתבי הטענות, תוך בחינת הסיכויים והסיכונים כי טענות אלה יתקבלו או יידחו על ידי בית המשפט. סכום הפשרה צריך לשקף את מכלול הסיכונים הללו.

בפני בית המשפט ישנן כיום 3 חוות דעת בדבר השווי ההוגן הנטען של החברה – האחת הוגשה מטעם המבקשת 1 ובהתאם לה שווי החברה הוא כ-232 מיליון ₪; האחרת הוגשה מטעם המבקשים 2-3 ובהתאם לה שווי החברה הוא כ-205 מיליון ₪; וכן הוגשה חוות דעת מטעם המשיבים, בהתאם לה שווי החברה הוא כ-163 מיליון ₪. לגישת המשיבים, מסכום זה יש להפחית את שוויה של פרמיית השליטה בסכום של כ-60 מיליון ₪ (יוער כי השאלה האם יש להפחית פרמית שליטה מהסכום המשקף את שווי החברה היא שאלה שיש לה בעיקר היבטים משפטיים).

כדי לבחון את שאלת הנחיצות של חוות דעת בודק במסגרת הליך אישור הסכם הפשרה, יש לבחון את השאלה איזה סוג נתונים יכול הבודק לספק לבית המשפט שאינם ידועים לבית המשפט, ושעשויים להשליך על הכרעתו בדבר אישור הסכם הפשרה או דחייתו. בהקשר זה השיב ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לשאלת בית המשפט בישיבת יום 19.3.13, כי גם לו היה הבודק קובע כי שווי החברה הוא כ-200 מיליון ₪ (כלומר – בהתאם להערכה של הבודק מטעם המבקשים 2-3), לא היה ב"כ היועה"מ מוצא לנכון להתנגד להסכם הפשרה, המשקף – בהתאם להערכה זו, פשרה של כ-45% מסכום התביעה.

אני סבורה כי בית המשפט יצטרך בשלב הראשון לבחון את השאלה האם הסכם הפשרה הוא בר אישור, בהנחה ששווי החברה הוא בהתאם לחוות הדעת מטעם המבקשים 2-3. חוות הדעת הזו היא חוות דעת שהוגשה מטעם מי שבקשו להיות תובעים, ולכן יש לתת לה משקל ומשמעות כמשקפת את אחת האפשרויות של הערכת שווי "גבוהה" של החברה. אין זה מן הנמנע כי בית המשפט יחליט – כפי שסבור גם ב"כ היועה"מ – כי הסכם הפשרה הוא בר אישור גם בהתאם לנתונים כפי שנקבעו בחוות הדעת הזו. אם אכן זה יהיה המצב, הרי שלא יהיה מקום למינוי בודק. רק אם יהיה בית המשפט סבור – לאחר פרסום ההסכם, ובחינתו לגופו, כי אין מקום לאשר את הסכם הפשרה בהנחה ששוויה של החברה הוא בהתאם לחוות הדעת מטעם המבקשים 2-3, יהיה מקום למנות בודק מטעם בית המשפט, שכן במקרה כזה, לחוות דעתו של הבודק יכולה להיות השלכה משמעותית על השאלה האם הסכם הפשרה הוא בר אישור אם לאו.

במילים אחרות וכפי שהובהר לעיל, בטרם מינוי בודק, על בית המשפט לבחון את השאלה האם יתכן כי חוות דעת כזאת או אחרת של הבודק תשפיע על השאלה האם הסכם הפשרה יאושר או יידחה, ומה הסיכוי כי תינתן חוות דעת שיהיה בה כדי לשנות את תוצאת ההכרעה בדבר אישור הסכם הפשרה. במקרה דנן ובשלב הנוכחי של הדיון, אני סבורה כי יתכן בהחלט כי לא יהיה בחוות הדעת האפשרית של הבודק כדי להשליך על שאלת אישור הסכם הפשרה. לכן, כאמור, אני נמנעת בשלב זה ממינוי הבודק.

ב"כ היועה"מ העיר מספר הערות נוספות ביחס להסכם הפשרה. הוא בקש כי הצדדים יבהירו כי בכל מקרה ישולם סכום הפשרה במלואו על ידי המשיבות, וכי יוסכם כי אם חלק מחברי הקבוצה לא יגבו את חלקם היחסי בסכום הפשרה, יעבור הסכום שייוותר לתרומה לגוף שייקבע על ידי בית המשפט. הצדדים הסכימו לכך, ולכן עליהם לשנות את הסכם הפשרה בהתאם.

עוד התעוררה מחלוקת בין הצדדים ביחס לאופן הפרקטי בו ניתן יהיה להוציא את הסכם הפשרה לפועל. בהקשר זה בקש ב"כ המבקשים 2-3 לפנות לבורסה לניירות ערך כדי לברר את עמדתה, ולאחר מכן יודיעו הצדדים האם הם מבקשים לשנות את אופן התשלום בהתאם לעמדה זו.