שאלת תוקפה של צוואת מנוחה אנאלפבתית ולקוית שמיעה בעת עריכת הצוואה

1. מונחת לפני תובענה לקיום צוואת המנוחה נ' ת' ז"ל (להלן: "המנוחה"), צוואה בעדים מיום 6.9.09 (להלן: "הצוואה") וכתב התנגדות לה.

רקע עובדתי:

2. א. המנוחה הלכה לעולמה ביום 6.11.12, בהיותה בת 92 שנים, אלמנה.

• בעלה של המנוחה י' ת' ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לעולמו לפניה ביום 26.10.98.

ג.          למנוחה ובעלה ז"ל (להלן: "המנוחים") נולדו חמישה ילדיה, הם בעלי הדין שלפני. 

3. המנוחים עלו לארץ מתימן בשנת 1944.

4. במהלך השנים התגוררו המנוחים בבית מגורים ברחוב ... בעיר ... (להלן: "בית המגורים"), אשר הזכויות בו היו רשומות על שם שניהם בחלקים שווים.

5. ביום 9.5.94 ערכה המנוחה צוואה בעדים (להלן: "הצוואה הראשונה") במסגרתה ציוותה את כל רכושה לבעלה וככל שבעלה לא יהיה בין החיים – לחמשת ילדיה, התובעים והנתבע, בחלקים שווים. כן ציוותה המנוחה כי לנתבע תהיה זכות קדימה לרכוש את בית המגורים של המנוחים וכי הנתבע ישלם לשאר אחיו את שוויו של בית המגורים בהתאם לחוות דעת של שמאי שימונה על ידי התובעת 2. כן ציוותה המנוחה את התכשיטים והספרים לתובעת 2 ואף קבעה כי התובעת 2 תהיה אחראית על ספרי התורה. בנוסף, ציוותה המנוחה סך של 40,000 ₪ מתוך הכספים המצויים בחשבון הבנק שלה לתובע 4 ואת יתרת הכספים לשאר ילדיה בחלקים שווים ביניהם. כן קבעה המנוחה כי התובעת 2 תמונה כמנהלת עזבונה ולא תידרש ליתן ערובה לפיצוי במסגרת תפקידה.  

6. יצוין, כי לטענת הנתבע ביום 9.5.94 חתם גם המנוח על נוסח דומה של צוואת המנוחה (ס' 13 לתצהיר הנתבע בתמיכה להתנגדות). אולם, הנתבע לא צירף עותק של הצוואה הנטענת כך שלא ניתן לאמת טענה זו.