ש 47891-05-15 מגזומוף נ' טיבי

 1. בפני תביעה לתשלום סך של 32,450 ₪ שהם לטענת התובע, מחצית מן הסכום ששילם עבור הריסת המרפסת במושכר ובנייתה מחדש. התובע, שהינו בעל הבית, טוען כי על הנתבעת, שהינה דיירת מוגנת, להשתתף בעלות החלפת המרפסת בהתאם להוראות סעיף 68(א) וסעיף 68(ד) לחוק הגנת הדייר [ נוסח משולב], התשל"ב – 1972.

2.סעיף 68(א) קובע כי

"בעל הבית חייב לתקן את התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, כמפורט בתקנות באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנ,סת, חוץ מתיקונים באותם חלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר"

סעיף 68(ד) קובע כי

"הוצאות התיקונים שבעל הבית חייב בעשיתם יחולו מחיצתן על בעל הבית ומחיצתן על הדייר".

3. בענייננו ברור כי בעל הבית לא החזיק את הבית במצב תקין וראוי לשימוש וכי הוא החליט לתקן את הטעון תיקון, רק כאשר מחלקת מבנים מסוכנים של עיריית ירושלים פנתה אליו. על פי המסמכים שהגיש בעל הבית הוא נדרש להחליף את המרפסת ההיקפית של הבניין, וכן את גגון האזבסט שכיסה אותה, ואף הדיירת אישרה כי בסופו של דבר עשה כן.

4. הדיירת טוענת כי על פי התוספת הראשונה לתקנות הגנת הדייר (החזקת הבית ותיקונים) התשל"א – 1971, חובת התיקון שכולל הריסה ובנייה של מרפסת היקפית, שהיא חלק מחדר המדרגות למעשה, חלה על בעל הבית בלבד. אין לטענה זו על מה לסמוך. תקנות אלו מפרטות ברחל ביתך הקטנה מהם אותם תיקונים שעל בעל הבית לבצע כדי לשמור על הבית במצב ראוי, אך התקנות אינן גוברות על הוראות סעיף 68 לחוק, ואין הן קובעות כי רק בעל הבית הוא שישא בעלות תיקונים אלו. על כן טענה זו – נדחית.

5. עוד טוענת הדיירת כי בעל הבית לא הוכיח את ההוצאות שהוציא מכיסו לשם תיקון הנכס. בעל הבית צירף לתצהיריו חשבוניות, ולסיכומיו קבלות, וכן צירף הודעה ששלח אותו קבלן לעיריית ירושלים בדבר ביצוע העבודות. הדיירת טוענת מספר טענות כנגד בעל הבית. ראשית לטענת הדיירת היה על בעל הבית להוכיח כי שילם בפועל, ולהציג העתק של ההמחאות ששילם. אין בידי לקבל טענה זו, שכן הוצגו גם חשבוניות וגם קבלות, ואין כל ראשית טענה כי אלו פיקטיביות. מכאן שאני קובעת כי בעל הבית שילם את הסכומים דנן לקבלן. שנית, הדיירת טוענת כי בעל הבית טען שלא קיבל הצעת מחיר בכתב, אך בחשבוניות כתוב שהן על פי הצעת מחיר מסוימת. גם טענה זו דינה להידחות שכן היא לא רלבנטית. בין אם התובע שכח שקיבל הצעת מחיר בכתב, ובין אם לא היה ער לכך שקיבל גם הצעה בכתב, הרי שהחשבוניות והקבלות מעידות כי שילם עבור התיקונים.

6.לבסוף, טוענת הדיירת, כי אין כל ראיה לכך שהתשלומים היו עבור התיקונים בבית זה, ובעל הבית בהיותו עתיר נכסים, השתמש לצורך התביעה בחשבוניות בגין הוצאות שהוציא לתיקון נכס אחר. אין בידי לקבל טענה זו. החשבוניות מפרטות את סכומי התיקון וכתוב בהן במפורש כי הן עבור תיקון המרפסת, החשבוניות תואמות לדו"ח שהגיש הקבלן לעירית ירושלים ואף תואמת לתיקונים שעיריית ירושלים דרש כי יבוצעו בנכס.

7. על כן אני קובעת כי בעל הבית הוכיח כי הוציא עבור תיקון הנכס סך של 64,900 ₪ ועל הדיירת לשלם לו את מחצית הסכום דנן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום שבו שולם כל תשלום ותשלום לקבלן. כן תישא הדיירת בשכר טרחת בא כוח התובע בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ז, 01 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.