רת"ק 51868-02-14 ראיד נשאשיבי נ' מנאל מנצור

רקע ועיקרי טענות המבקש

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 16.7.13 של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת ד' פיינשטיין) במסגרת ת"ק 23752-03-13.

2. סיפור המעשה, בקיצור, הינו כדלקמן. בין המבקש למשיבה נחתם הסכם שכירות במסגרתו סוכם כי המבקש ישכיר למשיבה דירה שבבעלותו. דמי השכירות נקבעו על סך של 2,200 ₪ לחודש. כפי הנראה, הדירה הייתה זקוקה לשיפוץ, ולבקשת המשיבה סוכם כי המבקש יערוך שיפוץ ותיקונים שונים בבית. ככל שניתן להבין מהחומר שבתיק, הסיכום היה שהמשיבה תקבל חזקה בדירה החל מיום 15.2.13 ומסיבה זו דמי השכירות לחודש פברואר 2013 הועמדו על 1,100 ₪ בלבד (היינו, מחצית מדמי השכירות החודשיים שנקבעו). לטענת המשיבה, המבקש לא השלים את התיקונים הבסיסיים בדירה עד המועד שנקבע, ומשהדבר נמשך גם בראשית חודש מרץ 2013, הודיעה המשיבה למבקש על ביטול ההסכם ודרשה את החזר דמי השכירות ששולמו על ידה (כפי הנראה שולם סך של 3,300 ₪ בגין דמי השכירות לחודשים פברואר ומרץ). ככל שניתן להבין, המבקש לא השיב למשיבה את דמי השכירות ששולמו (לפחות לא במלואם). יצוין ברקע הדברים, כי המבקש הגיש בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבה, בעלה ואדם נוסף וזאת על רקע הטענה כי קיבל איומים לנוכח סירובו להשיב את דמי השכירות (בסופו של יום ניתן צו כאמור אך בוטל לאחר זמן מה). בנוסף, המבקש הגיש תביעה בבית משפט קמא נגד המשיבה ובעלה במסגרתה הוא עתר לחייבם בעלות התיקונים שנטען כי ביצע בדירה (בסך של 9,000 ₪). במסגרת הדיון שהתקיים בבית משפט קמא העידו המבקש והמשיבה ושטחו את טענותיהם. בפסק דינו ציין בית משפט קמא, כי לאחר ששמע את שני הצדדים הוא התרשם כי גרסתה של המשיבה מהימנה ועולה בקנה אחד עם חומר הראיות, וזאת בניגוד לגרסתו של המבקש. במצב דברים זה קבע בית משפט קמא, כי המבקש הוא שהפר את הסכם השכירות עם המשיבה, וחייב אותו להשיב למשיבה את דמי השכירות ששולמו על ידה (בסך של 3,300 ₪). עוד חויב המבקש לפצות את המשיבה בגין הפרת ההסכם בסכום של 4,400 ₪ (המשקפים דמי שכירות של חודשיים).

3. במסגרת הבקשה שלפניי עותר המבקש להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא. נטען, כי עובר לדיון שהתקיים בבית משפט קמא הוא לא היה מודע לכך שהמשיבה הגישה כתב הגנה ולא קיבל עותק ממנו, ומסיבה זו הוא לא יכול היה להתגונן כראוי מפני טענת זיוף שהועלתה נגדו בכתב ההגנה (בנוגע לעותק הסכם השכירות שהוגש על ידו לבית המשפט). עוד נטען, כי טעה בית משפט קמא משקבע כי הוא הפר את הסכם השכירות וכי ההפך הוא הנכון.

   דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבה (ראו תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

5. כידוע, הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן בפרט ולכל אדם בכלל, להביא לפני בית המשפט עניין בעל ערך כספי מועט, בהליך פשוט ושווה לכל נפש, ללא צורך בהזדקקות לייצוג על-ידי עורכי דין, וללא צורך בהתמצאות בכללי הפרוצדורה ובדקדוקי הדין הנוהגים בהליכים משפטיים המתנהלים ב"מסלול הרגיל". כל זאת, במטרה להבטיח הליך לא יקר, יעיל, מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. השקפת המחוקק היא, שהליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות. זה הטעם לכך, שביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות לא קבע המחוקק "זכות ערעור" כפי שהדבר קיים בהליכים אזרחיים "רגילים". ביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות קבע המחוקק, כי הגשת ערעור תהיה מותנית בקבלת רשות של ערכאת הערעור. מתי תינתן רשות לערער? הלכה פסוקה היא, כי הרשות לערער תינתן רק במקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות "טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה" (ראו החלטתו של כב' השופט י' ענבר מיום 3.4.2008 במסגרת בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, סעיפים 9-10 וההפניות שם). ניסיון החיים מלמד, כי רק ביחס לאחוז קטן של פסקי הדין הניתנים בבית משפט לתביעות קטנות מוגשות בקשות רשות לערער, ורק חלק קטן מבקשות אלו, מתקבל.

6. מן הכלל אל הפרט. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקש באתי לכלל מסקנה שמקרה זה אינו נמנה על המקרים הנדירים בהם יש לתת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. אבהיר את הדברים.

7. עיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא ובפסק דינו מלמד, כי בית המשפט ניהל הליך ראוי. בית משפט קמא שמע את הצדדים והכריע בתביעה על יסוד הראיות שהונחו לפניו. בית משפט קמא, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מעדותם של המבקש ושל המשיבה, ציין בפסק דינו, כי הוא מעדיף את גרסת המשיבה, על פני זו של המבקש, שביחס אליה אף הביע את הסתייגותו באשר למהימנותה. כידוע, בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות ובשאלת מהימנות, והדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרת הליך של תביעות קטנות. בהתייחס לטענת המבקש בדבר אי ידיעתו על כתב ההגנה שהוגש, אומר, שגם אם המבקש לא היה מודע לטענה זו, הרי שהרושם המתקבל הוא שבמסגרת הדיון שהתקיים בבית משפט קמא פרשו הצדדים את טענותיהם ובית המשפט הכריע על יסוד מה שנטען לפניו. לא למותר לציין, כי במסגרת פסק הדין בית משפט קמא כלל לא התייחס לטענת הזיוף.