פסק דין
בחודש יולי 2012, בעקבות המלצה של שכנתה, פנתה התובעת אל הנתבע שהינו קבלן שיפוצים והשניים סיכמו ביניהם כי הנתבע יבצע בביתה שברחוב הנגבה 6 בזכרון יעקב, שיפוץ של מרפסת הבית.
הצדדים אינם חלוקים ביניהם בשאלת עלות השיפוץ עליה סיכמו - 11,700 ש"ח בעד שיפוץ המרפסת ו- 1,500 ש"ח נוספים בעד שיפוץ התקרה ואין גם מחלוקת על כך שבמועד ההתקשרות קבל הנתבע מהתובעת מקדמה בסך 5,000 ₪ במזומן (ר' האישור ת/1).
לגרסת התובעת, הגם שלא נעשה ביניהם הסכם בכתב ("כי ככה מקובל"), סיכמו השניים כי שיפוץ המרפסת יכלול הוצאה ופינוי של אדמה ובלטות, איטום, מילוי בחצץ, כיסוי בדשא סינטטי וחיפוי באריחים. ואולם, כך לדבריה, בעקבות הוצאת האדמה באמצעות בולדוזר, נוצר חור שגרם לנזילת מים והנתבע אשר סרב להכיר באחריותו לכך, טען כי מדובר בנזילה מצנרת הבית וכי על התובעת לפנות אל חברת הביטוח המבטחת את הבית.
4.התובעת מוסיפה וטוענת כי נציג חברת הביטוח שהגיע אל המקום, בדק ואמר לה שמקור הנזילה אינו בצנרת הבית, אלא שמאז "נעלם" הנתבע כשהוא מותיר אחריו שקי אדמה ברחוב, שבגינם היא חוייבה על ידי המועצה המקומית בתשלום קנס (ת/3) והפר את הבטחתו להפגש עמה בנסיון להגיע להבנות. בסופו של דבר, כך טוענת התובעת, היא נאלצה להזמין אנשי מקצוע אחרים אשר בצעו את השיפוץ לשביעות רצונה תמורת סכום של 15,000 ₪ (ר' חוזה התקשרות מיום 3.9.12 – ת/2).
5.הנתבע, המאשר אכן ביום הראשון לעבודתו אצל התובעת, הוא פינה את האדמה אל מחוץ לחצר הבית באמצעות מנוף, מחפרון ומשאית פינוי, טוען כי הוא לא יכול היה להשלים את העבודה, לרבות החזרת האדמה אל החצר, בשל נזילת מים שאיננה קשורה אליו וכי נציגי חברת הביטוח היו במקום פעמים רבות (15 פעמים ביחד איתו ועם בנו) ולא הצליחו לאתר את מקור הנזילה.
6. בעדותו בבית המשפט טען הנתבע כי הוא שילם לקבלן שביצע את הוצאת האדמה סכום
של 7,000 ₪ והגיש מסמך ללא תאריך, מטעם חברת "הייזלר מכירות (1989) בע"מ" שכותרתו "עבודה בשכונת היקב" ויש בו פירוט הוצאות שונות בסך כולל של 7,371 ₪ (נ/1). לנוכח פער בולט בין הסכומים שצויינו על ידו בכתב ההגנה בהקשר זה, ובמענה לשאלותי, התחייב הנתבע להגיש לבית המשפט ראיות להוכחת הוצאותיו בפועל.
אלא שראיות כאלה לא הוצגו בפני. כל שהגיש הנתבע הן קבלות הנושאות תאריכים שונים (12.3.11, 20.8.12 ו - 6.11.12) אשר על פניהן, אין ביניהן לבין העבודה שבוצעה על ידו בביתה של התובעת, ולא כלום.
7. התנהגות זו של הנתבע, אשר בנוסף לכך לא הוציא חשבונית וגם/או קבלה בגין העבודה
שביצע בבית התובעת, פסולה היא בעיני.
8.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.
התובעת הותירה עלי רושם ישר ומהימן, בעוד הרושם שנותר אצלי לגבי הנתבע, אחר הוא.
יחד עם זה, בהעדר ראיות כלשהן (מטעם מי מהצדדים) בכל הנוגע למקור הנזילה אשר ספק גם אם היה בה כדי לעכב את המשך ביצוע עבודת הנתבע ולאור העובדה שהתובעת בעצמה אמרה, בהגינותה, שהתובע בכל זאת ביצע עבודה של הוצאת האדמה מחצר הבית, הנני מחליטה לחייב אותו, על דרך של אומדנא, להשיב לה מחצית מסכום המקדמה ששולמה לו על ידה, דהיינו סך של 2,500 ₪, בתוספת 475 ₪ אותם נאלצה היא לשלם כקנס למועצה המקומית בגין שקי האדמה שנותרו מחוץ לחצר ביתה.
10.התוצאה היא שהנתבע ישלם לתובעת סכום של 2,975 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 400 ₪, סה"כ 3,375 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.