רופא נ' פונדק ואח'

פסק דין

התובעת שכרה מהנתבעים דירה בת 2 חדרים בבית חד קומתי בשכונת נוה צדק בתל אביב, על פי חוזה שכירות בלתי מוגנת, מיום 13.9.11 ועד 6.10.12. בהסכמת הצדדים, החוזה הוארך לתקופה נוספת של שנה.

התובעת פינתה בהסכמה את הדירה ביום 5.2.13 ושילמה בהסכמה את דמי השכירות עד 15.2.13.

התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעים על סך של 23,050 ₪, אולם לפי הסיפא לכתב התביעה, התביעה מסתכמת בסך של 19,050 ₪.

התובעת תבעה פיצוי בסך 250 ₪ בגין תקון חשמל, סך של 800 ₪ בגין ארון שהיא השאירה בדירה כשפינתה אותה, פיצוי בסך 8,000 ₪ עבור החזר דמי שכירות לחודשים דצמב ר 2012 וינואר 2013 ופיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

התובעת תבעה גם סעדים שאינם בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות: השבת שקים שהיא נתנה לתובעים והשבת כתב הערבות.

התובעת טוענת כי בזמן מגוריה בדירה, המזגן חדל מלפעול, היתה דליפה מדוד המים שלא תוקנה, היתה נזילה בצינור בשרותים ונוצרה רטיבות בקירות הדירה.

אך עיקר טענותיה מופנות לסתימה בשרותים במשך שבועיים. הוברר כי הסתימה בשרותים נוצרה בביוב חיצוני השייך לעיריית תל אביב ולבעלי הדירה אין כל קשר לכך.

הנתבעים מודים בתקלות שנגרמו בדירה, אולם הם טוענים כי מדובר בבית בן יותר ממאה שנים, שסביר כי יגרמו תקלות. את הרטיבות הם ניסו לפתור על ידי ציפי הקירות החיצוניים בחומר איטום. את הסך של 250 ₪ בגין תיקון החשמל הם מוכנים להחזיר לתובעת. לגבי שאר התקלות, התובעים מפנים להוראות סעיף 6 (א) סיפא לחוזה השכירות, לפיו לתובעת קיימת זכות לתקן את הטעון תיקון ועל המשכיר להחזיר לה את הסכומים ששילמה. התובעת עשתה זאת לגבי החשמל, אך לא עשתה זאת לגבי המזגן, דוד המים והצינור בשירותים.

אין ספק כי, התקלות הנ"ל לא הן שגרמו לתובעת לפנות את הדירה לפני תום תקופת ההארכה, אלא הסתימה בשירותים, שכאמור לא היתה באחריות הנתבעים וטופלה בסופו של דבר על ידי העיריה.

הארון הושאר על ידי התובעת בדירה ואין לנתבעים כל התנגדות כי היא תוציא אותו משם. מכל מקום, הנתבעים לא אחראיים על השארת הארון בדירה לכן, יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין ראש נזק זה.

לגבי התיקונים השוליים שפורטו לעיל, התובעת יכולה היתה וזכותה היתה לעשות זאת על פי חוזה השכירות – להזמין בעלי מקצוע שיתקנו את הנזילות מדוד המים החמים ומהצינור בשרותים וכן להזמין טכנאי מזגנים שיתקן אותו ולדרוש מהנתבעים להחזיר לה את הסכומים ששילמה. מכל מקום, אין בעובדה שהנתבעים לא תיקנו את הקילקולים הנ"ל , כדי לחייב אותם להחזיר לתובעת את דמי השכירות בשל שני החודשים הנ"ל או לחייב אותם בגין עגמת נפש.

העובדה שהתובעת האריכה את חוזה השכירות בשנה נוספת, על אף הקילקולים הנ"ל, מלמדת כי הם לא נראו לה כהפרה יסודית של החוזה.

התובעת גם טענה לגבי הגז בדירה, אולם אין בחוזה כל התחייבות של הנתבעים לספק לתובעת חיבור למערכת גז.

נראה, כי מי שיעץ לתובעת להגיש את התביעה עשה לה רק שירות דב, הואיל ופרט לסך של 250 ₪, שהנתבעים הסכימו להחזיר לתובעת, אין בתביעה כל ממש ואני דוחה אותה.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 250 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 50 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט החוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ד, 03 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: