רובינשטיין נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' מיכל ברלינר לוי ) מיום 18/6/12 בתיק הוצאה לפועל 02-26673-06-8 במסגרתה דחתה הרשמת בקשת המבקש להעמדת צו החיוב בתשלומים ע"ס של 150 ₪, קבעה צו חיוב בתשלומים על סך 700₪ תוך שהיא מכריזה על המבקש כחייב מוגבל באמצעים ומאחדת את תיקיו במסגרת תיק איחוד כפוי בכפוף לתשלום ראשוני על חשבון פיגורי המבקש, בסך 1500 ₪.

המבקש הגיש בקשתו להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים והציע לשלם את הסך של 150 ₪ בכל חודש. בקשתו הראשונה של המבקש נדחתה וזאת בשל חסרונם של מסמכים מסויימים ודרישת הרשמת הנכבדה להבהרות שונות.

המבקש הגיש בקשתו בשנית בצירוף ההבהרות הנדרשות וציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות וכן הגיש פירוט של הוצאותיו.

לאחר עיון במסמכים אשר הגיש בפניה המבקש, ניתנה החלטתה של הרשמת הנכבדה, לפיה העמידה את צו החיוב החודשי הקבוע למבקש ע"ס 700 ₪ ואיחדה את תיקיו באיחוד כפוי , כמו גם קבעה כי הדבר יהא בכפוף לתשלום סכום ראשוני ע"ס 1500 ₪ וזאת תוך שהיא מציינת כי למבקש היה בעברו תיק איחוד אשר פוזר בשל אי עמידתו בתשלומים וכי נכון ליום 7/1/11 צבר המבקש במסגרת אותו תיק איחוד אשר נסגר, פיגורים ע"ס של 7000 ₪.

המבקש בבקשת רשות ערעור זו טוען אך כי אין לו היכולת הכלכלית לשלם את הסכום שהרשמת קבעה וכי ההחלטה ניתנה ללא כל נימוק מוצדק. המבקש טען עוד כי החלטת הרשמת הינה בלתי סבירה, מציבה בפני מחסום בלתי עביר בדרכו לאיחוד תיקיו וכן אינה מאפשרת לו קיום מינימלי, כעולה מהפסיקה אשר ציטט המבקש בבקשתו.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה ללא צורך בבקשת תשובת המשיבים.

עיון בהחלטת כבוד הרשמת, נשוא בקשת רשות ערעור זו מעלה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה בכל המסמכים אשר צורפו לבקשה שהגיש המבקש, החלטתה סבירה ומנומקת ואין להתערב בה.

בעת קביעת גובה החיוב בתשלומים בוחן רשם ההוצאה לפועל את יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והוא אף המופקד על עריכת חקירת יכולת בעניינו של החייב ולפיכך נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור תהא מצומצת ותיעשה במשורה.

ראה בעניין זה בבר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03).

ההחלטה נשוא הבקשה דנן מבוססת על המסמכים אשר המציא המבקש עצמו בפני הרשמת הנכבדה ואין מקום להתערב בה.

המבקש בבקשתו אינו מעלה כל טענה של ממש פרט לאמירה הכללית שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את התשלום החודשי אשר נקבע. הרשמת הנכבדה נדרשה לכל המסמכים אשר הגיש המבקש בבקשתו הראשונה, עיינה בהם, סיכמה את תוכנם בהחלטתה מיום 10/6/12 ודרשה מן המבקש הבהרות מדוע זה לא יממש את פוטנציאל ההשתכרות הגלום בו ומדוע לא תעשה כן אף אשתו. יתרה מכך, הרשמת הנכבדה אף הסבה שימת לב המבקש כי תיק איחוד קודם אשר היה פתוח כנגדו בעבר, נסגר בשל אי עמידה בתשלומים וכי יש ליתן הסבר לשינוי בנסיבות אשר יוביל לפתיחתו מחדש.

המבקש בבקשתו המחודשת, אשר לאחריה ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה אשר בפני, הבהיר כי הוא אינו מוצא עבודה בשל מגבלותיו וכי אשתו מטופלת בתינוקת ולכן אינה יוצאת לעבודה.

בכל הכבוד הסברים אלו אינם מספקים. פציעתו של המבקש איננה מונעת ממנו עבודה לחלוטין ולא הוצג בפני הרשמת הנכבדה אישור רפואי המעיד כי המבקש אינו מסוגל לכל עבודה שהיא. אשר על כן, מן הראוי היה כי במצבו הכלכלי הנטען היה עושה כל מאמץ על מנת למקסם את פוטנציאל ההשתכרות הגלום בו. כך אף באשר לאשת המבקש אשר מבכרת להיוותר בביתה לאחר לידת ביתה ביום 10/3/12. כבר הבעתי דעתי לא אחת בפסיקה בבקשות רשות ערעור שונות, כי לא לחינם קבע המחוקק הישראלי תקופה קצובה לחופשת לידה בתשלום מטעמו של המוסד לביטוח לאומי ובתומה על היולדת לשוב לעבודתה ויפים הדברים אף לענייננו אנו.

במסמכים אשר עמדו בפני הרשמת הנכבדה היו אישורים בדבר הגדלת דמי המזונות של ילדי המבקש מנישואיו הקודמים, בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה והמבקש אף הצהיר כי הוא נושא בתשלום דמי מזונות בסך 2600 ₪ כחלק מהוצאותיו השוטפות. ראשית, ניתן ללמוד מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר פוטנציאל ההכנסה של המבקש אשר לפיו נקבעו דמי המזונות המוגדלים ושנית כעולה מהחלטת הרשמת הנכבדה, כנגד המבקש פתוחים אף תיקים בגין אי תשלום המזונות, כך שאין כלל מקום להצהרת המבקש לפיה הדבר מהווה חלק מהוצאותיו השוטפות של המבקש.

ההסבר אשר סיפק המבקש לצבירת הפיגורים במסגרת תיק האיחוד, אף הוא קלוש במיוחד. המבקש טען כי התכונן ללידת ביתו (אשר נולדה כאמור ב 3/12) , בעוד את הפיגורים צבר במהלכה של שנת 2010 והללו הצטברו עד לחודש 1/11 לסך של לא פחות מ 7000 ₪. בנסיבות אלו, חסד עשתה הרשמת הנכבדה עם המבקש, כאשר לא חייבה אותו בתשלום מלוא פיגוריו בתיק האיחוד אשר נסגר, כתנאי לפתיחת תיק איחוד מחודש והורתה על הפקדת סך של 1500 ₪ בלבד כסכום ראשוני וכתנאי לפתיחת תיק האיחוד.

על צבירת הפיגורים בתיק האיחוד אשר נסגר, אין למבקש להלין אלא על עצמו בלבד וודאי שאין בסיס לטענתו כי החיוב בסך של 1500 ₪ בלבד על חשבון פיגוריו, מהווה מחסום בדרכו לפתיחת תיק איחוד מחודש.

סופו של דבר, לא שוכנעתי כי קיים מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת ברלינר לוי נשוא הבקשה, באשר זו ניתנה כאשר היא מנומקת היטב ומבוססת על המסמכים אשר הונחו בפני הרשמת בידי המבקש.

בקשת רשות הערעור נדחית.