ראה מסמך

זוהי תביעה כספית לתשלום יתרת חוב בגין סחורה שסופקה על ידי התובעת, שהינה חברה
)בפירוק( שעסקה במכירת תוצרת חקלאית ומזון לבע"ח, לנתבעת 1 )להלן: הנתבעת( שהינה
חברה שעסקה בשיווק ואספקת מזון לבע"ח. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת וכנגד הנתבע 2
)להלן: הנתבע(, שהינו בעל מניות ומנהל יחיד בנתבעת. הנתבעת 1 לא התגוננה כנגד
התביעה ולא חלקה על סכום חובה לתובעת, וביום 13.11.96 ניתן נגדה פסק דין בהעדר
הגנה. אין חולק כי עוד לפני הגשת התביעה, הפכה הנתבעת חדלת פרעון, ולא ניתן היה
לגבות ממנה את החוב, בין לפני ובין לאחר מתן פסק הדין נגדה.

על אף שאין מחלוקת כי הסחורה הוזמנה וסופקה לנתבעת כחברה ולא לנתבע באופן אישי )ראו
עדות חשב התובעת, עמ' 11 ש' 10-12, עמ' 12 ש' 8(, טוענת התובעת כי הנתבע-מנהלה נושא
באחריות אישית לפרעון חובה לתובעת, וזאת הן מכח ניהול העסקים עם התובעת על ידו
ברשלנות ושלא בתום לב, והן מכח נטילת אחריות אישית מפורשת בישיבה מיום 29.12.94
שהתקיימה בין נציגי התובעת לבין הנתבע ובא כוחו, ואשר בסיכומה נערך פרוטוקול המהווה
מוצג מרכזי בתיק )נספח ה' לתצהיר עת1/, ולהלן: פרוטוקול הישיבה(. יצויין, כי הנתבע
לא חלק בתצהירו על גובה החוב של הנתבעת כלפי התובעת, אף כי בישיבת ההוכחות ביקש
לתקן את כתב ההגנה ולצרף להתחשבנות בין התובעת לנתבעת שתי חשבוניות שלטענת הנתבע