קטטות ומריבות כעילה להפסד כתובה ובדין 'כתובה מוגזמת'

בפנינו מונחת תביעת כתובה של האישה כנגד הבעל לשעבר. בני הזוג נישאו זה לזה כדמו"י ביום א' בטבת תשע"ד (4.12.13). מנישואי הצדדים נולד הבן (י') שהינו כיום כבן ארבע. בני הזוג התגרשו בפנינו ביום כ"ט בתמוז תשע"ו (4.8.16). התיק מתנהל מזה כשנתיים ומחצה, התנהלו בפנינו ששה דיונים כשבכלל התיקים נתנו כבר פסקי דין, ועתה נותר לדון בתביעת הכתובה.

תיאור העובדות

מדובר בבני זוג שהכירו זה את זה כשנתיים לפני נישואיהם. בתאריך כ"ג בשבט תשע"ו (2.2.16) הגיש הבעל תביעת גירושין ומשמורת משותפת על הילד כאשר בכתב התביעה הוא מתאר את העילות לכך. הנתבע עזב את הבית בינואר 2016 ומאז הצדדים גרים בנפרד.

בדיון הראשון ביום כ"ד באדר תשע"ו (3.4.16) עמד הבעל על תביעתו לגירושין והאישה לעומתו בקשה לנסות הליך שלום בית וביקשה מבית הדין שישלח אותם לייעוץ זוגי, אך הסכימה שאם ההליך לא יצלח היא תכבד כל החלטה של בית הדין ותתגרש בהסכמה (שורות 4-10 לפרוטוקול הדיון). הבעל סירב בתחילה ללכת לייעוץ מאחר והבין שאין מנוס מגירושין 'לנוכח התנהגותה של האישה כולל התנהגות לא נורמטיבית שהייתה'. אך הבהיר שאם בית הדין יכפה עליו הוא ילך (שורות 16-18 שם).

בני הזוג נשלחו ליחידת הסיוע אך לדברי האישה, הבעל צעק שם וכלל לא הסכים לשמוע על שלום בית. בתאריך ט"ו בסיון תשע"ו (21.6.16) בית הדין קיבל את חוות דעתה של העובדת הסוציאלית מיחידת הסיוע, ממנה עולה להערכתה אין סיכוי להביא את הצדדים לעמק השווה וזקוקים להחלטות שיפוטיות בהקדם האפשרי.

בדיון השני בתאריך כ' בסיון תשע"ו (26.06.16) הבעל עדיין עמד על תביעתו לגירושין והודה בפנינו כי ביחידת הסיוע הוא הביע התנגדות נחרצת לשלום בית, על אף שהאישה הייתה חפצה בכך.    

מאחר והבינה האישה כי אין תוחלת לנישואין אלו והסכימה להתגרש החליט בית הדין ביום כ"א סיון תשע"ו (27.06.16) לזמן את הצדדים כדי שיתגרשו כהסכמתם.

דיון שלישי עסק בעניין הסדרי ראיה ומשמורת, ואילו בדיון הרביעי דן בית הדין בכתובה.

טענות התובעת

האישה טוענת כי מגיע לה את כל כתובתה בסך 550,055 ש"ח (בדיון בפנינו דרשה האישה סך 555,555 אך בכתובה נכתב 550,055 ש"ח בלבד). לדבריה הבעל החליט ביום בהיר להפוך את עורו ולתבוע גירושין. האישה תיארה בפנינו כיצד היא עזבה את בית הוריה בגולן הרחוק ובאה לגור עם בעלה על יד הוריו. הם גרו שם בין השנים 2013-2015 ובדקו יחדיו אפשרות לרכוש בית משלהם. שנתיים לאחר שנולד בנם היא הייתה בהריון נוסף והיא עברה הפלה טבעית, כאשר שבועיים לאחר מיכן בתאריך ו' בשבט תשע"ו (16.1.16) עזב הנתבע את הבית בפתאומיות ומשאיר אותה לאחר הפלה לבדה מטופלת עם ילד בן שנתיים הרחק מהוריה.

האישה תמהה בפנינו על הבעל שכל חיי הנישואין שיבח אותה והפגין אהבה כלפיה, והנה באחת הכול נגמר תוך כדי נקיטה באלימות מילולית. לדבריה 'עד ההפלה הכול היה מצוין' (פרוטוקול דיון הכתובה מיום י"ד אייר תשע"ז (10.05.17)) היא אהבה אותו ורצתה מאד להמשיך לחיות עמו אך הוא זה שדרש גט, ומשום כך היא זכאית לכתובתה.

באת כוח האישה אף הוסיפה לתמוה על ה'עילות לגירושין' שפרט הבעל בכתב התביעה שהגיש, המסתכמות בטענות לא הגיוניות ובוודאי שאינן יכולות לשמש כעילה לגירושין, כדוגמה שלא פינתה דרך לעגלת נכים, שהוא קנה לעצמו גלידה והיא בקשה גם כן וכשסרב היא בכתה, וכן שהיא הולכת עם עגלת הקטין בקצב איטי ממנו ולא לצדו ושהיא מסרבת לילך למועדון ריקודים עמו וכו'. עוד ציינה באת כוח האישה שהבעל הוא המוזר ולא האישה, ואף נתנה לכך דוגמאות מהתנהגות הבעל האובססיבית והפרנואידית בבית מלון כשהוא חוסם את הדלת עם רהיטים וכדומה, וכמו כן בעת שהיה מתקשר טלפונית לאישה והיא לא ענתה לו הוא התקשר למשטרה, ועוד.

עוד הוסיפה התובעת בסיכומיה כי על אף ההשפלות שעברה מצדו של הנתבע, היא האמינה עד לרגע האחרון כי באמצעות אנשי מקצוע יכול היה הנתבע לשפר התנהגותו, אך הנתבע העדיף לעזוב את הבית ולהגיש תביעת גירושין. על כן היא תובעת בזאת את כתובתה.

טענת הנתבע

הנתבע האריך לטעון עד כמה האישה לא התנהגה כיאות. לדבריו התנהגותה הייתה 'לא נורמטיבית'. הוא פרט בעיקר בכתב התביעה דוגמאות למכביר ומשום כך הוא סרב לכל הליך של עשיית 'שלום בית'.

לגופם של דברים טען בפנינו ארבע טענות מרכזיות שיש בהן בכדי לפטור אותו מכתובת האישה ותוספתה:

א. האישה אף היא רצתה בגירושין ולא זו בלבד אלא תכננה את הכול מראש.

ב. האישה לא בישלה ולא כיבסה והסתירה ממנו מידע.