פש"ר 56072-03-16 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' ברזני ואח'

לפני בקשה למתן צו לכינוס נכסיו של אסף ברזני, המוגשת על-ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הנושה").

הבקשה מושתתת על מעשה פשיטת רגל הקבוע בסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), קרי, החייב לא מילא אחר דרישות שהתראת פשיטת הרגל.

לענין זה אבהיר כי ביום 30.4.09 הגיש הנושה תביעה כספית נגד החייב בתיק אזרחי 1475/09 (להלן: "התביעה"). ביום 16.2.15 ניתן פסק דין שלפיו התקבלה התביעה במלואה ומשכך הושת על החייב לשלם לנושה סך של 4,410,801 ₪ בצירוף ריבית. החייב לא שילם את הסכום המגיע ממנו והגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 2858/15). ביום 17.3.16 נדחה הערעור בבית המשפט העליון.

בנסיבות אלה הגיש הנושה את הבקשה למתן צו כינוס לנכסי החייב והכרזתו בפושט רגל. בד בבד, הגיש הנושה בקשה למינוי כונס נכסים זמני (בקשה 1). החייב הגיש תגובה לבקשה שלא נתמכה בתצהיר וביום 4.5.16 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון נחקר מר שאול כהן, המצהיר מטעם הנושה, על-ידי ב"כ החייב. בתום החקירה קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט שלפיה הדיון בתיק פשיטת הרגל יוקדם ובכך יתייתר הצורך בבקשה ובהינתן שקיים צו איסור דיספוזיציה על כל נכסי החייב. להצעה ניתן תוקף של החלטה שבה נקבע שהחייב יגיש את תגובתו לבקשת הכינוס עד ליום 25.5.16.

היום התקיים הדיון בבקשת הכינוס במעמד הצדדים שאליו לא התייצב החייב. החייב לא הגיש תגובה לבקשת הכינוס, הגם שהוא מתנגד לבקשה.

בפתח הדיון עמד ב"כ החייב על חקירת המצהיר מטעם הנושה, אך בהמשך לא עמד על בקשתו ולאחר שהתברר שהבקשה מושתתת על מעשה פשיטת הרגל, קרי, התראת פשיטת הרגל ועל יסוד פסק הדין שהשית חיוב כספי על החייב.

ב"כ הנושה טען שדין ההתנגדות להידחות על הסף בהינתן שכזו לא הוגשה ובניגוד לקבוע בדין. ב"כ החייב סבר לעומתו שאין מניעה לדון לגופה בבקשת פשיטת הרגל, גם אם לא הוגשה התנגדות, שכן אין חובה להגיש תצהיר וכי ניתן להפריך את הבקשה ללא צורך בהתנגדות.

לעיצומם של דברים; ב"כ הנושה חזר על בקשת הכינוס, הפנה לכך שקיים פסק דין חלוט שלא שולם, לקיומה של התראת פשיטת הרגל שלא נדחתה, ולכך שהתקיימו התנאים למתן צו הכינוס. ב"כ החייב מתנגד לבקשת הכינוס בעיקר מהטעם שלא התקיימו התנאים שבסעיף 7(4) לפקודת פשיטת הרגל. בהקשר זה נטען שתנאי לכך שנושה יוכל להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב הינו שמקום מושבו של החייב הוא בישראל, או שתוך שנה קודם להגשת הבקשה הוא גר בישראל או היה לו בית מגורים בארץ, או מקום עסקים בה, או שניהל את העסקים בארץ והכל כקבוע בהוראת סעיף 7(4) דנן. לגישת ב"כ החייב תנאים אלה לא התקיימו בענייננו. עוד מוסיף ב"כ החייב וטוען שעסקינן במקרה ייחודי שכן לא הצטרפו כל נושים נוספים לבקשת פשיטת הרגל ובהינתן המשמעות הקיצונית של צו כינוס שעה שיש רק נושה אחד. עוד נטען שהליך הכינוס יזיק לנושה מבקש הכינוס עצמו. ב"כ החייב אף חלק על דברי ב"כ הכנ"ר שתומכת בבקשה וכאמור בדבריה בדיון.

ב"כ החייב עתר לכך שאם בית המשפט יקבל את הבקשה, הוא יעכב את ביצועה למשך 30 יום ומהטעמים שבדבריו.