פש"ר 47931-02-16 טובול נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת חייב לקציבת מזונות עבור שתי בנותיו הקטינות (להלן: "הקטינות") בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980.

לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולתגובות, ותוך שנתתי דעתי גם לשיקולים הצריכים לעניין, לרבות צרכי הקטינות, חובותיו של החייב כלפי נושיו, צו התשלומים שהושת עליו, הכנסות החייב והוצאותיו, מצאתי לאמץ את המלצת המנהלת המיוחדת, ולפסוק לטובת הקטינות מזונות בסך 2,000 ₪, ואפרט.

על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו". (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.9.2007), רע"א 7568/13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 31.12.2013) ורע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 19.4.2015)).

במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו למספר רב של נתונים ושיקולים לרבות היקף חובותיו של החייב, סכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, הסכום המצוי בקופת הכינוס, הכנסותיו של החייב, והוצאותיו.

בשל הצורך לאזן בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, יכול והסכום אשר ייקצב על ידי בית המשפט, יהא נמוך, לעיתים אף משמעותית, מהסכום שנפסק על ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות.

בענייננו, בבקשתו טען החייב כי על פי הסכם הגירושין שנחתם בינו לבין המשיבה, ואשר לו ניתן תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני בצפת ביום 16.11.09, עליו לשאת במזונות הקטינות בסך של 3,000 ₪ לחודש, בתוספת מחצית הוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות. לטענתו, הוא מוכר כנכה צה"ל וזכאי לקצבה חודשית בסך של 825 ₪ ממשרד הביטחון. כמו כן, טוען החייב כי הוא עובד כמנהל שירות התקנות של סוככים ומשתכר סך של 7,500 ₪ לחודש.

החייב מתאר בבקשתו, כי הוא חי עם בת זוג, להם ילדה משותפת בת שנה ו-8 חודשים, והם מצפים לילד נוסף. לטענתו, בת זוגו הינה עובדת סוציאלית והכנסתה הממוצעת הינה בסך של 8,650 ₪, כך שסה"כ הכנסות התא המשפחתי מסתכמות בסך של 17,000 ₪. עוד מתאר החייב, כי הוא ומשפחתו מתגוררים בשכירות ומשלמים דמי שכירות בסך של 5,000 ₪ לחודש, כאשר מנגד הוצאות הכלכלה של התא המשפחתי כולו (הכוללות בתוכן גם הוצאות עבור הקטינות המגיעות אל החייב לעיתים קרובות), הינן בסך ממוצע של 4,200 ₪. החייב מעריך את הוצאות התא המשפחתי בסך חודשי של 17,700 ₪, לרבות תשלום לקופת הכינוס, אחזקת הבית והוצאות חינוך, כך שלטענתו הוא ובת זוגו נאלצים להסתייע בהוריהם כדי לעמוד בהוצאותיהם.

המשיבה 3 אם הקטינות (להלן: "המשיבה") הגישה תגובתה לבקשה, במסגרתה ביקשה לקצוב את מזונות הקטינות על סך של 3,000 ₪. בתגובתה טענה כי הקטינות מתגוררות עמה, ובנוסף מתגוררת עמן בת נוספת של המשיבה מנישואיה הראשונים. לטענתה, על פי הסכם הגירושין זכאיות הקטינות לדמי מזונות בסך של 3,000 ₪, כאשר סכום זה נועד כדי לכסות את צרכיהן הבסיסיים ביותר של הקטינות, ואין בידי המשיבה אפשרות לקיים את בנותיה בכבוד באין השתתפות מצידו של החייב.

המשיבה טוענת בתגובתה, כי משכורתה הממוצעת הינה בסך של כ-4,000 ₪ לחודש, כאשר הוצאותיה החודשיות בגין שכר הדירה והארנונה בלבד עומדות על סך של 6,000 ₪, וזאת מבלי להביא בחשבון הוצאות בסיסיות אחרות כגון צרכי חינוך והוצאות רפואיות.