פש"ר 47884-11-13 בן חמו נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החייבת והוריה, אני מקבל את עמדת הנאמן ודוחה את עמדת החייבת והוריה.

החייבת בתגובתה הראשונה הכירה בטענות הנאמן ואף הביע נכונות להחזיר הסכום לקופת הכינוס .

מאוחר יותר כאשר נתבקשה גם תגובת ההורים, שינתה עמדתה והצטרפה לעמדת ההורים השוללים את הזכות להשבת הכספים.

בתגובתם טוענים החייבת והוריה כי המדובר בחוב אותו חבה החייבת להוריה בגין מגוריה בבית הוריה.

בעניין זה יש לציין, כי עד למועד שבו הסכום הועבר מהחייבת להוריה לא הוצגה כל דרישה מצד הורים לתשלום כלפי הבת או הסכם עם הבת- החייבת, לתשלום כל שהוא.

כן לא נטענה כל טענה מצד החייבת לחוב כלפי הוריה.

זאת ועוד, החייבת באותה תקופה הייתה בעלת חוב ומטבע הדברים הורים עוזרים לילדיהם ללא כל קבלת תמורה.

הנטל במקרה זה רובץ על ההורים ונטל זה לא הורם כלל. ראה ההלכה בעניין זה: ע"א 4396/90 רוזנמן נ' קריגר פד"י מו (3) 254; ע"א 34/88 רייס נ' אברמן פד"י מד (1) 278; ע"א 3829/91 וואלס נ' גת פד"י מח (1) 801 בע' 811.

משכך אני קובע כי מדובר בהענקה ולא בהחזר חוב כטענת החייבת וההורים.

החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס בחודש נובמבר 13 כ-4 חודשים לאחר העברת הסכום להוריה, כאשר על התצהיר לבקשה לצו כינוס חתמה כבר בחודש אוגוסט 13.

סעיף 96(א) בפקודה קובע כי "העניק אדם נכס ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן". כבר נקבע בפסיקה כי לשם קביעה על הענקה בטלה בהתאם לסעיף 96(א) לפקודה אין צורך להוכיח כי היתה כוונת תרמית בהעברת הסכום להורים מתוך כוונה להבריח נכסים מפני נושים, או באם היתה החייבת בעלת יכולת פירעון גם ללא הסכום.

גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשויים להכשיר את הקרקע לביטול הענקות תמצית ...הרציונל לביטול ההענקות הוא בכך כי בפרק זמן מוגדר, הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש וראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים 

(ע"א 5709/99‏ לוין נ' שילר(פורסם במאגרים, 18.6.01) (וראה גם בש"א (ת"א) 15465/06 זלצמן נ' עו"ד בלופרב ועו"ד ארנברג (פורסם במאגרים, 16.2.09)).

כדי לקבוע האם דין התשלום כדין הענקה בטלה על פעי סעיף 96(א) בפקודה , יש לבדוק מהו היום הקובע לכך שהחייב נעשה פושט רגל. האם מועד מעשה פשיטת הרגל או מועד הכרזת החייבת כפושטת רגל.

סעיף 84(א) בפקודה קובע במפורש כי יראו פשיטת רגל של חייב כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת רגל. בסעיף 5(4) בפקודה נקבע כי מעשה פשיטת רגל הוא מיום שהגיש החייב לבית משפט הצהרה שאינו יכול לשלם את חובותיו, או בקשה שיוכרז פושט רגל.