פש"ר 40919-06-11 גלבוע ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטת בית המשפט העליון מיום 23/6/16, במסגרת רע"א 3997/16 דוב כהן חללה נ' גלבוע עמי ואח'. רשות ערעור זו הוגשה על החלטתי מיום 12/4/16 (להלן: "ההחלטה"), ובית המשפט העליון קיבל את הערעור והחזיר את הדיון למותב זה על מנת שיפרש את ההחלטה.

אציין כי ניתנה הסכמת הצדדים ליתן את ההבהרה בכתב, ללא קיום דיון, ועל יסוד החומר הקיים, אולם סברתי שטוב יהיה אם אקיים דיון נוסף, במסגרתו אעשה ניסיון נוסף לגבש הסכמות חדשות בין הצדדים, ואם הדבר לא יצלח בידי, אבהיר את החלטתי.

הדיון התקיים היום ונכחו בו המערער – הוא המשיב מס' 3 (להלן: "דוב"); בנו של דוב, המשיב מס' 4 (להלן: "ראובן"); החייב – מר עמי גלבוע (להלן: "החייב") ובא כוחו, עו"ד לאלו; אחי החייב, יעקב, המשיב מס' 1 (להלן: "יעקב"), ובא כוחו עו"ד אייל אלון; הנאמן ונציגת הכנ"ר, עו"ד אבן ספיר.

בשל שביתת עובדי המשפט לא נכח/ה קלדן/ית באולם והדיון התנהל ללא שנרשם פרוטוקול. כבר בראשית הדיון הודעתי לצדדים שככל שלא תגובשנה הסכמות, אזי אתן את ההבהרה הנדרשת, הבהרה אשר יכולה הייתה להינתן כאמור גם ללא דיון.

הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, ולפיכך עליי להבהיר את החלטתי מיום 12/4/16 ולמעשה להידרש לבקשות מס' 33-32, הן הבקשות אשר הוגשו על ידי החייב ויעקב בעקבות הדיון אשר התקיים בפניי ביום 11/2/16.

בבקשות אלו בקשו החייב ויעקב להודיע על חזרה מההסכמה כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון ובהחלטה, ככל שהדבר נוגע למימוש הדירות בבת ים. בתמצית טענו החייב ואחיו כי הסכמות אלו ניתנו על סמך מידע מטעה בנוגע לשווי הדירות, כאשר לאחר הדיון הסתבר להם כי הדירות ערכן של הדירות רב יותר. לפיכך – בקשו החייב ויעקב להצהיר כי הסכמות אלו בנוגע לדירות אינן מחייבות אותן, ולחלופין הביעו הסכמה לפעול על פי ההסכמות ובלבד שימונה שמאי אשר יעריך את שווי הדירות.

דב, באמצעות ראובן, התנגד לבקשות. בתמצית טען דוב כי ההסכמה לגבי מימוש הדירות נעשתה בין הצדדים לאחר דין ודברים ולאחר הערכות שהוצגו על ידי הנאמן; עוד נטען כי לא ניתן לנתק בין ההסכמה למימוש הדירות לבין ההסכמה למימוש הכספים שהיו בבנקים (ראו סעיפים 1-4 להחלטה). לטענת דוב, לכל הפחות ככל שהדבר נוגע ליעקב, אין לבית משפט של פשיטת רגל סמכות להורות על העברת כספים לידיו, והחלטת בית המשפט יכולה הייתה להיות נוגעת לחייב בלבד. דוב טען כי הסכים לשחרר כספים לידי יעקב, מתוך ידיעה כי מגובשת הסכמה כוללת בנוגע לדירות והדבר מייתר הליכים משפטיים. דוב טען כי אם לא הייתה מגובשת הסכמה כוללת, אזי גם עניין הכספים שבחשבונות הבנקים היה מובא לבית משפט לענייני משפחה.

בהחלטה מיום 12/4/16 אפשרתי לצדדים לקיים מתווה חדש, ברוח הדברים שהציע הנאמן (שכירת שירותי שמאי). קבעתי כי ככל שהמתווה אינו מקובל, אזי יש לקדם בקשות ומימושים שיובילו לסילוק 100% מהחובות בתיק זה.

להלן ההבהרה – סבורה אני כי מהחלטתי עולה כי קיבלתי למעשה את טענות החייב ויעקב, לפיהם לא ניתן לכפות את ההסכמה שגובשה בפרוטוקול הדיון מיום 11/2/16 בנוגע לדירות, כל זאת כאשר התעוררה מחלוקת לגבי שווין וביתר שאת שבהחלטתי מיום 11/2/16 לא אישרתי את מכר הדירות, אלא רק ציינתי כי "נרשם המתווה המוסכם על ידי החייב... וכו'" (ראו סעיף 8 להחלטה); בסעיף 9 צויין כי "נרשם כי הצדדים יפעלו לניסוח הסכמים על פי המתווה שסוכם לעיל..." ובהמשך: "לאחר שייחתמו ההסכמים, הם יובאו לאישור בית משפט זה.."; בסעיף 12 נאמר: "נרשמה הצהרות הצדדים כי יגישו הסכמים לאישור בית המשפט, ככל הניתן, תוך 90 יום מהיום".