פש"ר 40498-02-16 בולוס נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.בקשה שהגיש המבקש להתיר לו לנהל הליך כנגד המשיב מס' 2 (החייב) כנגדו ניתן צו לכינוס נכסים ביום 7.4.2016.

2.בבקשתו טוען המבקש כי הוא מבקש לנהל תביעה (שהתובעים בה הם המבקש וחברה בע"מ) שהגיש כנגד יורשי אחיו, אברהים בולוס ז"ל (שהחייב נמנה עליהם). מדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א 35297-0916 במסגרתה עתרו התובעים להצהיר כי הסכם מכר בית פרטי שנחתם בשנת 2000 , עליו נעשית חתימת המבקש הינו מזוייף, וכי התובע- המבקש הוא הוא הבעלים של הנכס.

3.יצויין כי המבקש אף הוא נמצא בהליכי פש"ר, והשיג אישור בית המשפט של פש"ר להגיש התביעה.

4.החייב מתנגד לבקשה, ואילו עמדת המנהל המיוחד לא הוגשה, לאחר שהוא התפטר מתפקידו (ראו החלטה מיום 2.11.2016).

5.החייב מתנגד לבקשה וטוען כי אין לו כל זכויות בירושת המנוח אברהים בולוס וכי היורשת היא אמו. כך או כך, גם אם יימצא בית המשפט מקום להיעתר לבקשה, ראוי כי הדבר יותנה בהפקדת כספים להבטחת הוצאות החייב.

6.ראיתי להיעתר לבקשה.

7.איני סבור כי בנסיבות העניין דרוש היתר בית המשפט לניהול התביעה. הליך זה איננו מאלה המעוכבים בשל מתן צו כינוס לפי סעיף 20 לפקודת פשיטת רגל [ נוסח חדש] התש"ם- 1980. לעניין זה ראו האמור בע"א ע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי פד"י נ"ה (4) 730 בו נידון מקרה דומה (הגם שאינו זהה) לעניננו:

"אילו נכלל נושא התביעה בגדר "חוב בר^-תביעה"  בפשיטת רגל,  היה בית^-משפט קמא נדרש מכוח ההסדר המשתמע   מסעיף 20 לפקודה לעכב באופן מיידי את ההליך כנגד החייב גם אם לא היה בכך כדי לחסום את המשכו של ההליך ככל שהוא נוגע לתביעת הבנים נגד הנושים.  רק פנייה לבית^-משפט של פשיטת רגל ומתן רשות מטעמו להמשך ההליכים המשפטיים כנגד החייב הייתה עשויה להכשיר את המשך הדיון ומתן פסק^-דין בעניינו. אולם בענייננו לא נדרש מהלך כזה מהטעמים האלה:

נושא התובענה שבפנינו על^-פי מהות הסעד שנתבקש בה אינו נופל למסגרת ההגדרה של "חוב בר^-תביעה" במשמעות הפקודה,  ולפיכך הוראת סעיף 20 בדבר עיכוב הליכי התביעה אינה חלה לגביו.  תביעת הבנים,  בין כנגד החייב ובין כנגד הנושים,  אינה תביעה כספית במהותה אלא עניינה הצהרה בדבר זכותם למקרקעין על^-פי הסכם המתנה וייפוי^-הכוח הבלתי חוזר ובדבר זכותם הנגזרת מכך להמשיך בהליכי הרישום של המקרקעין על שמם.  עילת התובענה והסעד המבוקש כאן אינם נופלים, על^-פי מהותם, למסגרת אותן תביעות נושים שיש לרכזן לבירור בידי הנאמן אלא עניינם בבקשה להגדיר את זכויות הבנים לגבי המקרקעין באופן שלא ייכללו במסת הנכסים של פושט הרגל .נושא זה עפ"י טיבו אינו נכלל בגדר אותם עניינים המוצאים,  דרך^-כלל,  ממסגרת ההתדיינות המשפטית הרגילה גם בשלב שלאחר מתן צו כינוס (...) יש ממש בטענה כי ההליך שלפנינו אינו מופנה באופן אמיתי כנגד החייב, אלא עיקר עניינו במחלוקת בין הבנים לבין נושי החייב, בעוד החייב,  בהתייחסותו הפסיבית למחלוקת, מחזק את ידי הבנים בתביעתם לשכלל את ההתחייבות למתנה שבידיהם לכלל מעשה מוגמר .גם אילו עוכבו ההליכים כנגד החייב לבקשת הנאמן, היה ניתן להמשיך ולנהל את התובענה בין הצדדים העיקריים האחרים-הבנים והנושים -ולא היה צורך בניהול תביעה מקבילה באותה עילה כנגד החייב בפני הנאמן. מעבר לכל אלה, מדובר כאן במאטריה מורכבת,  אשר אפילו נדרש הנאמן להכריע בה, היה סיכוי סביר כי העניין היה מגיע לדיון בערכאת ערעור – דבר המצדיק, כשלעצמו, לעתים, הימנעות מעיכוב הליכים ומתן היתר להמשך ההליך המשפטי . לאור כל אלה אין להתערב בהחלטת בית^-משפט קמא שלא לעכב הליכים בתובענה, ..."

8.לאור האמור לעיל, רשאי המבקש לנהל התביעה כנגד החייב- כיורש.