פש"ר 39238-03-12 לידר -ניהול ופיתוח בע"מ ואח' נ' שרבט ואח' בקשה 25

אני נעתר לבקשת האחים שרבט ומורה כמבוקש על ידם, בכפוף לרישום הערת אזהרה כמבוקש על ידי המנהל המיוחד.

החייב מתנגד לבקשה בנימוק שלפי פסק כב' הבורר לויט, זכותם של האחים שרבט לקבלת הנכסים מותנית בתשלום ההוצאות שהוציא החייב בגינם. דינה של התנגדות זו להדחות. טובת הנושים מחייבת ויתור על התנייה זו, מטעמים פרקטיים: מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי הוצאותיו הנטענות של החייב, שטרם זכו להכרה משום שטרם התבררו בהליך שיפוטי, נופלות מחובותיו הפסוקים בסך של כ- 12 מליון ₪ כלפי האחים שרבט, כך שממילא, אם תבוצע פעולת קיזוז, הוא לא יהיה זכאי לכספים מהם.

זאת ועוד, גם החייב זכאי להעברת נכסים על שמו, ואם ניישם את עקרון ההדדיות ונקבל את דרישתו של החייב, הרי שגם האחים שרבט יוכלו לסרב להעביר נכסים על שמו של החייב כל זמן שהוא אינו פורע את חובו כלפיהם בסך של כ- 12 מליון ש"ח. התוצאה במקרה כזה תהא קפאון מוחלט בחלוקת הנכסים, דבר הפוגע הן באחים שרבט והן בחייב, ובאופן ישיר, גם בנושי החייב. על כן, משיקולים של יעילות וקידום ההליך, יש לוותר על ההתנייה האמורה. ודוק: לו היה עסקינן במי שאיננו חדל פרעון, הוא היה רשאי לעמוד על זכויותיו לפי פסק הבורר לויט אף אם הדבר היה גורם לו עצמו נזק, אלא שעסקינן בחייב חדל פרעון, ולכן השאלה המכרעת היא מה טובת הנושים, ולא מה רצונו של החייב.

יש ליתן גם משקל בהקשר זה לעמדתו של המנהל המיוחד, לפיה נושא ההוצאות המגיעות לחייב ידון במסגרת הליך נפרד. משמע, אין המדובר בויתור על זכויות החייב להחזר הוצאותיו, אלא אך ורק ויתור על כריכת ענין זה בהעברת הנכסים.

באשר לדרישתו של המנהל המיוחד להתנות את העברת הנכסים ברישום הערת אזהרה בדבר התחייבות האחים שרבט לבצע בניה משותפת בחלקה, הרי שדינה להתקבל. התחייבות זו עוגנה בהסכם מיום 22.10.95 (ראה נספח 1 לתגובת המנהל המיוחד). מדובר למעשה בהסכם בין שותפים במקרקעין בדבר אופן השימוש בהם, כמשמעו בס' 29 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969, ולכן מדובר בהסכם הניתן לרישום, ומשנרשם, כוחו יפה כלפי כל מי שנעשה שותף לאחר מכן. העובדה שבפסק הבורר בו הוחלט על העברת הנכסים לא היתה הוראה לרישום הערה כזו, אינה גורעת מזכותו המהותית של החייב, לפי ס' 29 לחוק המקרקעין, לעגן את ההסכמה ברישום, ולפחות, באמצעות רישומה של הערת אזהרה. רישום כזה יבטיח כי מבחינה קניינית, מי שיבוא בנעלי האחים שרבט במקרה שימכרו את חלקם בקרקע, יהיה כבול אף הוא לחובה לבצע בניה משותפת בקרקע. ודוק: אין ברישום האמור כדי למנוע מהאחים שרבט למכור את חלקם בקרקע למי שיחפצו, אלא אך ורק להבטיח את זכותו של החייב לקיים בניה משותפת עם מי שיבוא בנעליהם של האחים שרבט.

אין מקום להורות על מינוי שמאי, שכן אין מקום לכפות כעת על האחים שרבט את תחילת הבניה.