פרח נ' ברהום

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, אשר הוגשו ביחס לשיק על סך 4,400 ₪ ליום 12/1/07.

דיון בבקשות התקיים לפני ביום 25/2/14, המבקשת ואביה, וכן המוסר שהמציא את האזהרה, נחקרו על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לטענת המבקשת, למרות רישום המצאת האזהרה לידיה עוד ביום 10/4/08, למעשה לא קיבלה את האזהרה כלל. רישום המצאת האזהרה נעשה על פי הצהרת המוסר, לפיה סירבה המבקשת לקבל לידיה את האזהרה ולחתום על אישור המסירה, אך המבקשת מכחישה זאת. אשר לשיק עצמו, לטענת המבקשת, הוא נושא חתימה מזויפת וערוך בכתב יד שאינו כתב ידה. מי שזייף את חתימתה של המבקשת הינו אביה, מר עימאד ברהום, אשר לוקח על עצמו את האחריות לחוב נשוא תביעה זו, כפוף לטענותיו, לפיהן פרע את החוב לידי הנפרע. על פי הנטען בהתנגדות, אביה של המבקשת מסר את השיק לאדם בשם יוסף בדארנה, בעל חנות קרמיקה בסכנין. הנפרע קיבל לידיו את סכום השיק והתחייב בכתב ביום 18/4/07 להחזיר את השיק לאביה של המבקשת. המסמך עליו חתם הנפרע צורף להתנגדות.

למרות חקירתה הנגדית הארוכה של המבקשת, לא חזרה בה מגרסתה. עם זאת, המבקשת אישרה כי נודע לה בשנת 2010 על קיומו של חוב, כאשר הגיעה למסוף טאבה וביקשה לצאת מהארץ, אך לא יכלה לעשות כן בשל צו עיכוב יציאה מהארץ. לדברי המבקשת, לא ידעה מאיזה תיק נעשה צו עיכוב היציאה מהארץ, והיא לא זכרה להשיב על שאלת המשיב אם התקשרה למשרדו ממסוף הגבול וביקשה לבטל את העיכוב, בטענה שזה היה מזמן. בנוסף, המבקשת אישרה כי לצורך ביטול צו הבאה שהוצא נגדה בתיק זה, שילמה סכום של 2,170 ₪, אך לדבריה היא אינה זוכרת אם היא זו ששילמה סכום זה, או שמישהו אחר שילם עבורה.

לטענת המשיב, ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר ללא טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. המבקשת הייתה מודעת להליכים שננקטו נגדה, כגון עיכוב יציאה מהארץ וצו הבאה, ואף שילמה כספים לצורך ביטול הליכים. המבקשת לא הגישה תלונה נגד אביה במשטרה, דבר שמלמד, לטענת המשיב, על מתן הרשאה לאב לחתום בשמה. כן טוען המשיב, כי אביה של המבקשת מודה בזיוף החתימה, אך מנסה להתחמק מתשלום החוב בטענת פירעון. לטענת המשיב, השיק שבאמצעותו שילם אביה של המבקשת למר יוסף בדארנה את חובו, חולל אף הוא, כך שהשיק נשוא תביעה זו לא נפרע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להורות על הארכת המועד להגשת ההתנגדות עד למועד בו הוגשה בפועל, וכן להורות על קבלתה, בד בבד עם חיוב המבקשת בהוצאות בגין האיחור בהגשת ההתנגדות.

אמנם, לא השתכנעתי כי האזהרה אכן נמסרה לידי המבקשת שסירבה לקבל אותה, אולם מצאתי כי המבקשת הייתה מודעת, בפועל או בכוח, לתביעה שהוגשה נגדה בלשכת ההוצאה לפועל, לכל הפחות מאז שנעצרה במסוף הגבול בטאבה בשנת 2010. אף אם התנהלו נגד המבקשת מספר תיקים בהוצאה לפועל, והיא לא ידעה באיזה תיק הוצא צו עיכוב היציאה מהארץ, הרי שההימנעות שלה מלברר באיזה תיק מדובר ומה מקור החוב מהווה עצימת עיניים, ויש לראותה כמודעת לחוב לפחות מיום שהייתה מודעת לנקיטת הליכים נגדה.

עם זאת, טענת ההגנה לגוף העניין מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות ממועד הידיעה האמור לעיל ועד להגשת ההתנגדות בפועל. כאמור, בפי המבקשת טענת זיוף. בהתאם לסעיף 22 לפקודת השטרות, אין חבות בלי חתימה, כך שהטענה שהמבקשת אינה חתומה על השיק הינה טענת הגנה טובה. יש להוסיף על כך, כי מעיון בעין שאינה של מומחה נראה שיש ממש בטענת הזיוף, וזאת מתוך השוואה בין חתימת המבקשת כפי שהיא מופיעה בתצהירה לבין החתימה על השיק, אשר נראית כחיקוי של אותה חתימה.

נוסף לאלו, גם טענת הפירעון בידי האב היא טענת הגנה שלא נסתרה בשלב זה, למרות חקירתו הנגדית של אבי המבקשת.

סיכומו של דבר, ההתנגדות מתקבלת.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בגין הארכת המועד בסך של 1,200 ₪, וזאת ללא קשר להמשך ההליכים בתיק. סכום זה על המבקשת לשלם תוך 30 יום.

הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: