פרויקט לוגאנו יהוד בע"מ ואח' נ' ע. ואח'

השופט נפתלי שילה: 

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו מיום 11.7.19 (כב' השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל בת"א 44207-04-15), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים, יורשיה של דיירת מוגנת שנפטרה, לאכיפת הסכם פינוי בינוי שנערך בינה לבין המערערות.

א.רקע עובדתי

1.המשיבים הם יורשיה של המנוחה גב' מ. ע. ז"ל (להלן: המנוחה), שהלכה לעולמה בטרם עת ביום 1.4.15 בגיל 51. עד לפטירתה, התגוררה המנוחה בדירה ביהוד (להלן: הדירה) כדיירת מוגנת, מכוח הסכם דיירות מוגנת שנחתם בשנת 1958 בין הוריה המנוחים לחברת "עמידר". לאחר פטירת הוריה, המשיכה המנוחה להתגורר בדירה כדיירת מוגנת עד לפטירתה.

2.המערערת 1, (להלן: לוגאנו) היא חברת ייזום ובניה שחתמה ביום 18.1.11 על הסכם פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל במסגרתו היא חכרה את המקרקעין שבהם מצויה הדירה, לצורך ביצוע פרויקט "פינוי בינוי" או "בינוי פינוי" (להלן: הפרויקט). המערערת 2, (להלן: אאורה) היא חברה שרכשה מלוגאנו חלק מהזכויות בפרויקט.

3.לאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים אותו ניהלה המנוחה באמצעות ב"כ שמייצג את המשיבים בהליך זה, חתמו לוגאנו והמנוחה על הסכם "בינוי פינוי" (להלן: ההסכם) ביום 16.10.12, שבמסגרתו הוסכם שהמנוחה תקבל דירה חדשה בפרויקט (להלן: הדירה החדשה) וכן פיצוי כספי בסכום של 900,000 ₪ ובתמורה היא תוותר על זכויותיה כדיירת מוגנת בדירה ותפנה אותה. ההסכם כלל גם נוסח ייפוי כוח בלתי חוזר (להלן: ייפוי הכוח) וכן נספח שינויים להסכם שנערך לבקשת המנוחה (להלן: נספח השינויים).

4.בסעיף 3 להסכם שכותרתו "העסקה" נקבע כי:

"בכפוף להוראות הסכם זה ובכפוף להתקיימות התנאי המתלה האמור בסעיף 6 להלן, הצדדים מתקשרים ביניהם בעסקה מסוג פינוי בינוי או בינוי פינוי (לפי העניין), לפיה הדייר מוותר על כל זכויותיו בנכס ובמקרקעין, מכל מין וסוג – לרבות זכותו לדיירות מוגנת ככל וקיימת, וכן זכות החזקה בנכס, ועל כל טענה ביחס לנכס ו/או ביחס לזכויותיו בנכס...".

בסעיף 6 להסכם נקבע כי: