פרוטוקול בתיק פ 2194/03

ב"כ הנאשם:

ידוע לי כי הוזמנו היום להקראת גזר הדין.

הגשתי בקשה על מנת לאפשר לנאשם לומר מספר מילים נוספות, והבנתי מביהמ"ש שהבקשה לא הגיעה לתיק.

ב"כ המאשימה:

אין לי התנגדות כי הנאשם יאמר מספר דברים.

לציין כי עותק הבקשה לא הגיע גם אלי.

הנאשם:

אני רוצה להמשיך את דברי מהישיבה הקודמת.

בדיון הקודם נשאלתי באיזה תאריך הגשתי את הבקשה השלישית למעשה, ואם אני אסתכל במסמכים, מדובר בתקופה של לפני שנה וארבעה חודשים.

הבקשה השלישית הוגשה לאחר שהמינהל הוציא מכתב, גם לוועדה מקומית לאפשר לאשר לי את התוכניות. לא וועדה מחוזית קובעת אם כן לבנות או לא לבנות וגם לא וועדה מקומית.

הסמכות היחידה לאשר בנייה אם לאו, היא מינהל מקרקעי ישראל, והגם שהירוקים תבעו את האדומים - הגיעו לביהמ"ש עליון שקבע כי עניינים כאלו בסמכות המינהל.

אני למעשה את כל התהליך, במהלך השנים האחרונות, עשיתי בהנחיית המינהל.

גזר דין

1.         הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק"), בכך שלא קיים צו של בית משפט, ע"י כך שלא הרס את המבנים המתוארים בכתב האישום, דהיינו בית מגורים בשטח של כ - 180 מ"ר, בריכת שחיה, סככה בשטח של כ - 2,640 מ"ר ועוד 2 סככות אחסון האחת בשטח של כ - 64 מ"ר והשניה בשטח של כ - 32 מ"ר על מקרקעין הידועים כחלק א', במשק 7 + 81 בגוש 1595  במושב שחר (להלן: " המבנה"), כפי שנצטווה לעשות בפסק דין שניתן בעניינו ביום 21.06.01 - לפיו היה עליו להרוס את המבנה עד לא יאוחר מיום 12.12.02.

2.         הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו, והטיעונים לעונש נשמעו מאוחר יותר.

3.         ב"כ המאשימה, עו"ד משה קליין, טען כי מדובר בבניה רחבת היקף, וכי הסככות - נהרסו על ידי הנאשם, אך מדובר במבנה מגורים בשטח כולל של 180 מ"ר, בריכת שחיה וסככה בגודל של 2,460 ש"ח שמשמשת כמפעל ניקוי.

ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל,  קנס מקסימלי בסך 26,100 ש"ח וכן קנס בסך של 1,300 ש"ח בגין כל יום שבו מבוצע שימוש במבנה, ללא קבלת ההיתרים ומפנה בעניין זה לסעיף 61 ג' לחוק העונשין, וכן לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות.

4.         מטעמו של הנאשם העידו לעניין העונש שלושה עדים, ביניהם מר יואב לפידות - ארכיטקט ובונה ערים שהכין התוכניות לצורך קבלת ההיתרים בשמו של הנאשם, מר יעקב אוזן, מי שהיה מזכיר מושב שחר בשנת 1995, ומר אוזן אברהם, חבר מושב שחר.

            הנאשם העיד אף הוא לעניין העונש שיוטל עליו וטען כי בשנת 94 עבר למושב שחר, וזאת לאחר שקיבל הצעה ואת הסכמת ועד המושב, וכי קיבל היתר בע"פ ממר יעקב בן טולילה לבנות המבנים שנבנו, וכן העיד בעניין הבירוקרטיה הארוכה בה נקלע והסחבת לצורך קבלת ההיתרים.

5.         יאמר כבר עתה כי העבירה של אי קיום צו שיפוטי, היא אחת מן העבירות החמורות ביותר בחוק התכנון והבנייה.

6.         התמונות שהוצגו בפני לעניין המבנים שנבנו - מדברות בעד עצמן, ונראה אכן כי מדובר בבניה רחבת היקף ורבת מימדים.