פרוטוקול בתיק בש 10756/04

ב"כ המשיב 3:

עו"ד אבן ברי שחאדה אינו חש בטוב ואני מחליף אותו לצורך הדיון היום.

החלטה

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם את העבירות כדלקמן: למשיבים 1 ו-2 - עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, להלן: ("חוק העונשין"), החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186 א לחוק העונשין, הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). למשיב 1  גם מיוחסות עבירת הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. למשיב 3 מיוחסת עבירת כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל והתחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען, כי המשיבים נסעו ברכב הרשום על שם המשיב 1, כשהמשיב 2 נוהג בו, ללא רישיון, והסיעו את המשיב 3 השוהה בישראל שלא כדין. עוד נטען בכתב האישום, כי החזיקו באקדח מסוג ברטה ובמחסנית שבתוכה כדורים בקוטר 9 מ"מ, שנגנבו בתאריך 2/6/98 וכן בשני סכינים. כמו כן, נטען בכתב האישום כלפי המשיב 1, כי הפר את תנאי השחרור בערובה שנקבעו בבית המשפט המחוזי בתיק ב"ש 20393/03. כלפי המשיב 3 נטען גם,  כי התחזה בכזב בפני השוטרים על פי תעודת זהות שאינה שלו בשמו של אדם אחר.

בבקשה זו עותרת המבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.

2.         ב"כ המבקשת טענה, כי יש לקבל את הבקשה נוכח עוצמת הראיות שלכאורה שבתיק החקירה ולרבות דו"חות השוטרים, הודעות המשיבים 1 ו- 2 בחקירה במשטרה, בהן שמרו על זכות השתיקה, והודעת המשיב 3 בחקירה ממנה עולה, כי הודה בעבירות המיוחסות לו. היא הוסיפה והטעימה, כי אין בכל חלופה מוצעת כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהם.

            ב"כ המשיב 1 טען, כי ת.פ 8091/03 בית משפט מחוזי באר שבע, שבגידרו ניתנה החלטת בית המשפט בתיק ב"ש 20393/03, הסתיים בגזר דין ולכן פקעו התנאים לשחרורו בערבות. עוד טען, כי הראיות שלכאורה מלמדות שהאקדח נמצא מתחת לרגליו של המשיב 2 וכי לא ניתן לייחס לו עבירה של הסעת שב"ח.

            ב"כ המשיב 2 טען, כי רישום הרכב על שם מרשו אינו מהווה ראיה חותכת כנגדו, כי לא נמצאו על האקדח טביעות אצבעות וכי בחומר החקירה אין כל אינדיקציה לכך שבאקדח היתה אמורה להתבצע עבירה.

ב"כ המשיב 3 טען, כי מרשו ישב בחלק האחורי של הרכב ולכן לא ניתן לייחס לו קשר לאקדח ולסכינים.

לחילופין ביקשו באי כח המשיבים לשחררם לחלופת מעצר.

3.         המסגרת הנורמטיבית

            בסעיף 144 (ד) לחוק העונשין נקבע, בין היתר, כי: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". סעיף 35 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") מגדיר את עבירת החזקת הנשק כעבירת ביטחון, ולכן קמה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)   (1)(ג)(2) לחוק זה. באשר למסוכנות הכרוכה בעבירות בנשק והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים כנגד ביטחון המדינה או הציבור, אחריה במדרג החומרה, ניצבת החזקתו לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כמו רצח או שוד, וכן הלאה. עוד נקבע, כי החזקת נשק ללא רישיון, שנועד לביצוע עבירות פליליות מצדיקה בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק למטרות הגנה עצמית, אינה מצדיקה בדרך כלל מעצר כזה. (ראה ב"ש 625/02 מחמוד נ' מדינת ישראל פד לז(3) 668).

4.         מן הכלל אל הפרט

מעיון בחומר החקירה עולה, כי הרכב שבו נעצרו המשיבים רשום על שם המשיב 2 שבעת האירוע ישב ליד הנהג - המשיב 1. הוא אף ביקש, לכאורה, מהמשיב 1 לנהוג ברכב (הודעת המשיב מתאריך 24/12/04 שעה 11:40 עמ' 2 משורה 1 ואילך). לכן, אין נפקא מינה למציאת האקדח מתחת לשטיח הרכב  שליד כיסא הנהג דווקא. בנסיבות אלה, מתקיימת לגביהם החזקה האמורה לעיל בסעיף 144 (ד) לחוק העונשין, והיתה עליהם החובה להפריכה. ואולם, הם לא ניצלו אפשרות זו ולא הציגו גרסה המסבירה את המצאות האקדח ברכב. שתיקתם בחקירה מחזקת את הראיות שנגדם ופשיטא שההסבר שנתן בא כוח המשיב 2, דהיינו, כי לא רצה להסגיר בני משפחה, לאו הסבר הוא. בנסיבות אלה, ומשום שהמשיב 2 התיר למשיב 1 להסיע את המשיב 3, בעוד שניהם יודעים שמדובר בשב"ח, מתקיימות לגביהם ראיות לכאורה בעבירת הסעת שב"ח.

לא שוכנעתי, כי כנגד המשיב 1 מתקיימות ראיות לכאורה בעבירה של הפרה חוקית. בית המשפט המחוזי גזר את דינו בת.פ 8091/03 בתאריך 9/11/04, הודיע כי נתונה לו זכות הערעור, ודחה המשך הדיון לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות. בנסיבות אלה, זכאי היה המשיב 1 לסבור, כי הצו שניתן כאמור לעיל, פקע עם מתן גזר הדין.

אין חולק, כי נגד המשיב 3 קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לו ובא כחו הודה במהלך הדיון בבקשה כי אכן עבר אותן.

5.          נגד המשיבים 1 ו- 2 קמה עילת מעצר סטטוטורית מכח סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. נגד המשיב 3 קמה עילת מעצר משום החשש שכתושב שטחים הוא ימלט מאימת הדין. ואולם בתיק החקירה קיימות גם ראיות לכאורה שעבירת החזקת הנשק נעברה לכאורה על רקע הגנה עצמית. ממזכר שערך השוטר אורן בר יהושע, עולה כי המשיב 2 אמר לו: "אנשים לא מבינים שצריך נשק להגנה עצמית". המשיב 3 סיפר בחקירתו, שבין משפחת אבו עאמר למשפחת אבו סוויס התגלע סכסוך לפני שנה לערך, שבמהלכו נדקרו מספר אנשים ואף נעצרו חשודים. לכן, ניתן לשקול בחיוב חלופת מעצר (ראה בש"פ 9126/04) עבדאלה חוסיני נ' מדינת ישראל.

הסניגורים הציעו לשחרר את המשיבים בחלופות מעצר. ערבים מטעמם התייצבו לדיון והצהירו, כי הם מוכנים לפקח עליהם בתנאי מעצר בית מלא. הערבים הותירו בי רושם שאינו חיובי. המדובר בבחורים צעירים שאינם עובדים לפרנסתם, נעדרי סמכות. לא שוכנעתי כי הם מבינים את כובד האחריות המוטל עליהם מה גם שעסקינן בהליכים משפטיים שאמורים לארוך זמן ממושך. ניתן היה לשחררם בכפוף לערובות כספיות והצעת חלופות מעצר בדמותם של אנשים מבוגרים וסמכותיים, שמסוגלים לפקח עליהם, באופן רצוף, 24 שעות ביממה, ולגדור להם גדר.

6.         אשר על כן, ובהעדר חלופת מעצר ראויה, אני עוצר את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.