פסק-דין חלקי בתיק א 51161/05

כללי

1.      בפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.  עניינה של התובענה שתי תאונות דרכים אחת מיום 29/11/03 (להלן: "התאונה הראשונה") בה נפגע התובע 1 לטענתו כהולך רגל, מרכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. ביום 14/10/03 נפגע התובע 1 בתאונה נוספת עת נסע ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 4 (להלן: "התאונה השנייה"). לאחר  שהנתבעת 2 הכחישה את אירוע התאונה הראשונה, ולאור העובדה שהנזקים הנטענים הם נזקי גוף בתחום האורטופדיה, כי אז במידה שימונה מומחה עליו להתייחס לפגיעות בתחום זה בשתי התאונות גם יחד.  לפיכך בשל העובדה שהנתבעת 2 הכחישה את התאונה הראשונה היה צורך לפצל את הדיון באופן שראשית תידון שאלת חבותה של הנתבעת 2 מכוח חוק הפיצויים.

טענות הצדדים

2.      התובע טוען כי ביום 29/11/03 בשעה 13:22 או בסמוך לכך עמד התובע בחניון שליד הפארק הלאומי בר"ג. הנתבעת 1 שניסתה להיכנס לחניה, לא הבחינה בתובע ועלתה עם הגלגל הימני על רגלו השמאלית של התובע. 

הנתבעת טוענת כי התאונה לא התרחשה כלל.או לחילופין התובע היה ברכב אחר בעת שנפגע ולכן עליו לתבוע את מבטחת הרכב. 

הכרעה

3.      התובע העיד לעצמו, בנוסף לעדותו של התובע נשמעה עדותו של חברו מר איליה שניידר. על פי תצהירו של מר שניידר ביום 29/11/03 הגיעו לפרק הלאומי שני זוגות, התובע ואשתו ומר שניידר ורעייתו. מר שניידר נהג ברכב. משלא מצאו מקום חניה יצא התובע מהרכב כדי לחפש מקום חניה. בשלב כלשהו מצא התובע לדברי מר שניידר מקום חניה, וסימן לו שיגיע למקום לשם החניית הרכב. בה בעת עמד התובע על מקום החניה כדי שמכונית אחרת לא תתפוס את החניה. לדברי מר שניידר בעוד הוא מתקרב לחניה שמצא עבורו התובע, רכב אחר שהיה נהוג על ידי נהגת ניסה להיכנס למקום החניה ועלה על כף רגלו השמאלית. לדברי מר שניידר על פי תצהירו הבחין בפגיעה כששמע את התובע צועק ודופק על מכסה המנוע של המכונית האחרת. בשלב זה ראה את הרכב הפוגע נוסע לאחור ומשחרר את רגלו של התובע. הנהגת נכנסה עם רכבה לחניה אותה ייעד התובע לרכבו של מר שניידר. לדברי מר שניידר הם פנו לנהגת כדי לקבל את פרטיה אך היא סירבה לתת להם פרטים, ומר שניידר והתובע רשמו את מספר הרכב. כעבור זמן קצר הם מצאו חניה, ולדברי מר שניידר הנהגת הגיעה אליהם למקום החניה וביקשה מהם שישמידו את רישום מספר רכבה.

התובע מצהיר על עובדות דומות בתצהירו אולם במובחן מתצהירו של מר שניידר אינו כותב שהנהגת ביקשה מהם להשמיד את הרישום. התובע מוסיף כי לקראת סוף היום משהתגברו כאביו פנה בערב לחדר המיון בבית החולים אסף הרופא. למחרת פנה לענף התנועה ונתן הודעה וקיבל את פרטי הנהגת מהמשטרה.

4.      מטעם הנתבעות נתנה תצהיר הנתבעת 2 שמצהירה כי ביום האירוע נהגה לפארק הלאומי כד לעשות פיקניק עם אחותה בתה וחברה של הבת. היא החנתה את רכבה בחניה בשעה 11:30 ושבה לרכבה בערך בשעה 16:00 הנתבעת מכחישה כי פגעה במאן דהוא, או שמישהו פנה אליה באשר לפגיעה כאמור. התובעת מכחישה את האירוע   מיניה  וביה וטוענת להד"מ. בתה של הנתבעת הצהירה גם היא, בדומה לאמה, שהאחרונה לא פגעה באיש בעת שהיו בפרק הלאומי בר"ג.

5.      הנה כי כן בפני שתי גרסאות המכחישות אחת את רעותה באופן קיצוני.  . הנתבעת מכחישה מכל וכל את האירוע. ההסכמה היחידה שבין הצדדים ששניהם היו במגרש החניה של הפארק הלאומי ברמת גן ביום 29/11/03 בשעה 11:30, הא ותו לא. לפיכך ההכרעה בין הצדדים תיגזר מהשאלה מי מהצדדים היה אמין יותר.

6.      בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי יש ליתן אמון בגרסת מרשו מאחר ששני העדים תיארו את האירוע באופן דומה.  לשיטתו לאור גרסת התובע ודריסתו על ידי הנתבעת 1 סביר שהאחרונה  תסרב לתת לו את פרטיה, מאחר שאין היכרות קודמת בין הצדדים לא סביר שהתובע ילך ויגיש תלונה כוזבת למשטרה, כך גם סבור ב"כ התובע כי יש לתת אמון לעדותו של שניידר כי:

"עדותם של התובע ושל מר שניידר הייתה אמינה יותר. הם ענו על כל השאלות, לא התחמקו מדבר ולדעתי עשו רושם מהימן על בית המשפט. לדעתי גם לא נתגלו סתירות מהותיות בין שני העדים.מאידך שני העדים מטעם הנתבעים ניסו בכל דרך להרחיק את עצמם מהאירוע, לא זכרו דבר ולא יכלו לתת הסבר מדוע בחר התובע ליחס להם את הפגיעה."

עם כל הכבוד לב"כ המלומד של התובע אינני תמים דעים עמו.    התובע לא הצליח לשכנעני שהתאונה התרחשה. יש לשים אל לב כי ב"כ התובע לא הצליח להראות סתירה כלשהי בעדות הנתבעת 1 או בתה ותצהירן לא הוזם. לעומת זאת הצליח ב"כ הנתבעת 1 להראות כי בעדות התובע וחברו מר שניידר נפלו סתירות, עובדה שיש בה להשליך על האמון שיש לתת לגרסתם.

התובע נשאל אם היה נוכח במשרד עורך דינו בעת שהעד מטעמו, מר איליה שניידר מסר את תצהירו. התובע השיב כי היה במקום אך יצא מן החדר ולא היה נוכח בעת גביית התצהיר (עמ' 4 לפרוטוקול). עוד נדרש התובע לשאלה האם דיבר עם מר שניידר לפני הדיון בביהמ"ש על נושא המשפט, והוא מאשר, כי כך עשה (עמ' 5 לפרוטוקול).

7.      מר שניידר העיד כי היה נוכח בחדר בשעה שהתובע מסר גרסתו, וגרסתם נעשתה בצוותא חדא ובלשונו:

"ש.  כשאתה היית אצל עורך הדין כדי לחתום על העדות שלך, מר פסקר ולדימיר היה איתך?

ת. כן.

ש. הוא היה איתך בתוך החדר אצל עורך הדין?

ת. כן.