פסק-דין בתיק ת.א. 34209/05

1.    ההליכים בתיקים שבכותרת החלו בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ב-23.2.2005 על ידי התובעת ב-ת.א. 36640/05 (להלן: " תנובה"), נגד גיל רובינשטיין עושה השטר (להלן: " רובינשטיין") ושני הערבים לו: רעייתו ואביה. תיק ההוצאה לפועל נפתח על סכום של 774,587 ש"ח בגין שטר חוב בסכום של 500,000 ש"ח שמועד פירעונו באפריל 2001. רובינשטיין הגיש התנגדות לביצוע שטר ובתחילת יוני 2005 הגיש נגד תנובה תובענה (ב-ת.א. 34209/05) שאת סכומה העמיד על 1,200,000 ש"ח. בסוף אותו חודש ניתנה לרובינשטיין רשות להתגונן ומאוחר יותר הדיון בשני התיקים אוחד.

2.    התביעות ההדדיות של הצדדים באו לאחר 8 שנות פעילות של רובינשטיין כמוביל ומחלק עצמאי של תוצרת החלב של תנובה. "בעברו" היה רובינשטיין עובד שכיר של תנובה, ובמשך תקופה בת שנתיים אף הועסק בשרותה כעצמאי, אך הקשר עם תנובה נותק למספר שנים ומשחודש לאחר שובו מחו"ל, הוסדרו תנאי העסקתו בהסכם מיום 24.2.1997 (להלן: " הסכם ההתקשרות" או " ההסכם").

בינואר 2005 פנה בא כוחו של רובינשטיין במכתב לתנובה, בו הודיעה שהסכם ההתקשרות הופר על ידה ב-3 נושאים לפחות, וביקש את עמדתה ביחס לפיצוי מרשו בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיין של אותן הפרות. את מכתבו חותם ב"כ רובינשטיין במילים אלה: " בלית ברירה ובניגוד לרצונו מרשי ימשיך בשיווק התוצרת לפי התנאים שכפיתם עליו". תנובה הגיבה על מכתב זה בדחיית הטענות תוך שהיא מציינת שכל ההפרות הנטענות אירעו לפני זמן רב, ואין מדובר בהפרות כי אם בתנאי התקשרות מוסכמים (המכתבים הנ"ל - נספחים ד' ו-ה' למוצגי תנובה).

לאחר חליפת מכתבים נוספת - זו כללה גם דרישה מרובינשטיין לסלק לאלתר "חוב אישי" בסך של 16,060 ש"ח (נספח ג' 3 למוצגי תנובה) - הודיעה תנובה לבא כוח רובינשטיין במכתבה מיום 15.2.2005, כי למרשו חוב לתנובה העולה על 572,000 ש"ח וכי הוא נדרש לשלמו לאלתר (נספח ג' 5 למוצגי תנובה). למכתב זה קדמה גם פגישה עם רובינשטיין, אך לפי תרשומת שערכה תנובה, רובינשטיין עמד על כך שהכול יידון " דרך עורך הדין שלו" (נספח ג' 4 למוצגי תנובה).  

על הדרישה מה-15.2.2005 לסלק לתנובה לאלתר חוב בסכום של 572,000 ש"ח, הגיב רובינשטיין באמצעות בא כוחו, בהודעת קיזוז ועיכבון לפיה החוב הנטען כולו מקוזז כנגד נזקיו, וכן שמכוח זכות העיכבון, הסכומים המגיעים לתנובה מעוכבים עד לתשלום הסכומים המגיעים לו ממנה (נספח ז' למוצגי תנובה). מכתב זה הניב ב-22.2.2005 הודעה של תנובה בדבר סיום ההתקשרות עם רובינשטיין החל מה-21.5.2005, בנימוק שמהודעת הקיזוז התחוור לה שאין בכוונתו לסלק את החוב (נספח ח' למוצגי תנובה). יומיים לאחר מכן הוגש שטר החוב לביצוע בהוצאה לפועל.

3.    לפי ספרי תנובה, החוב הנטען בסך של למעלה מ-572,000 ש"ח ליום 15.2.2005, היה מורכב מ-"חוב אישי" בסך של 16,647 ש"ח והיתרה כולה מחוב של לקוחות, כשסכום של 117,586.51 ש"ח ממנו, הוא חוב לקוחות "ללא פיגור" (נספח ג' 5 בתיק מוצגי תנובה). "החוב אישי", כפי שהתברר, מקורו בסכומים שנדרשו מרובינשטיין כהשתתפות בהנחות שתנובה מעניקה ללקוחותיה, ולעניין זה שהוא אחד הנושאים שבמחלוקת כאן אשוב בהמשך. אשר ליתרת החוב שהוא כאמור חוב לקוחות - לבד מהעובדה שהסכום של 117,586.51 ש"ח היה חוב ללא פיגור שטרם הגיע מועד פירעונו בעת ששטר החוב הוגש לביצוע, חוב לקוחות בסכום העולה מעט על הסכום האמור, היה מגובה למעשה בערבות בנקאית שמימושה נדרש על ידי תנובה עוד ביום שבו הוגש השטר לביצוע. למרות זאת שטר החוב הוגש לביצוע על מלוא סכומו ותיק ההוצאה לפועל עוד נפתח על סכום של כ-775,000 ש"ח - מה שמוסבר על ידי אחד מעדיה של תנובה כטעות בחישוב הפרשי ההצמדה על סכום שטר החוב (פרוטוקול מ-2.11.2006, עמ' 33). רובינשטיין טוען שהסכום המנופח של תיק ההוצאה לפועל נועד להלך עליו אימים ואין פלא בכך, מכיוון שסכום החוב לפי גרסת תנובה עמד למועד שטר חוב  על סכום של 563,187 ש"ח, ולכל המאוחר במרץ 2005 כבר עמד על סכום נמוך ממנו במידה ניכרת.

ואכן, סכום החוב הנומינאלי לו טוענת תנובה כיום - ולמעשה מאוקטובר 2005, שאז הגישה את כתב הגנתה ב-ת.א. 34209/05 - עומד על סכום של 341,263 ש"ח, לאחר שבמחצית הראשונה של חודש מרץ 2005, קוזזו מחשבון החוב של רובינשטיין אצלה סכומים שונים, ביניהם הסכום של 117,706 ש"ח שהתקבל מחילוט הערבות הבנקאית, מה שהעמיד את סכום החוב כבר אז על הסכום הנתבע עתה. על גרסה זו ביחס לגובה החוב חוזרת תנובה בסעיף 16 לסיכומיה ורובינשטיין, כפי שעולה מתצהירו (סעיף 58), מכיר למעשה בחוב בסכום קרוב למדי ומכל מקום, הוא אינו מציג גרסה שונה ביחס לסכום החוב. ההשגות שלו בנושא זה, כפי שעולה הן מתצהירו והן מסיכומיו, מתייחסות לסכום שהיה בשל לתביעה באמצעות שטר החוב במועד שבו הוגש השטר לביצוע. אלא שגם רובינשטיין מבקש לקזז מסכום החוב למועד הגשת השטר לביצוע סכומים שונים ששולמו לתנובה רק לאחר מכן, ותנובה ממילא טוענת כיום לחוב בסכום היתרה לאחר הקיזוזים המאוחרים מחודש מרץ 2005, כך שיש לקבל את גרסתה ביחס לגובה החוב. מה שבכל זאת עדיין תמוה הוא, שסכום החוב שבתיק ההוצאה לפועל, לא עודכן עד עצם היום הזה. תנובה החליטה משום מה, להסתפק בפנייה לבא כוחו של רובינשטיין על מנת שיאשר את עדכון החוב כך שיעמוד על הסכום שלו היא טוענת, במקום לפעול לעדכונו כמתחייב מגרסתה ביחס לסכום החוב (ראה: סעיף 23 לסיכומיה).

4.    אשר לסכום הנתבע על ידי רובינשטיין -

רובינשטיין אומר שהוא העמיד את תביעתו על סכום של 1,200,000 ש"ח לצורכי אגרה בלבד, וכי סכום הנזקים שנגרמו לו בשל ההתנהלות של תנובה מגיע למעשה לסכום של 2,567,828 ש"ח על פי החישוב הבא:

הפסד בשל עמלות מופחתות בניגוד להסכם ההתקשרות -428,727 ש"ח ;

הפסד בשל הוצאת לקוח מקו החלוקה שלו - 1,253,000 ש"ח;

הפסד בשל העברת מקום איסוף הסחורה למקום מרוחק מכפי שנקבע בהסכם - 459,123 ש"ח;

עוגמת נפש - 400,400 ש"ח

הוצאות משפט בשל "ניפוח תיק ההוצאה לפועל" - 53,678 ש"ח.

5.    טרם שאפנה לדון בראשי הנזק הנתבעים על ידי רובינשטיין, מן הראוי לפרט את עיקרי הסכם ההתקשרות הרלבנטיים לענייננו (נספח א' בתיק המוצגים של תנובה):

קו החלוקה שיוקצה לרובינשטיין הוא כמפורט בנספח להסכם " וכפי שישתנה מעת לעת על ידי הנהלת תנובה"; בבעלות רובינשטיין רכב ההובלה הדרוש - משאית קירור מבודדת בגודל של 15 טון עם ארגז שאינו קטן מ-5 מטר - ועליו להחליפו אחת ל-8 שנים; רובינשטיין נושא בהוצאות הקבועות והשוטפות  של רכב ההובלה, ובהוצאות ההעסקה של כוח העזר שיהיה דרוש לו לביצוע המטלות לפי ההסכם; את תוצרת החלב עליו לקבל במחסן ההפצה ברחובות, ועליו להתייצב שם מדי יום במשך 6 ימים בשבוע בשעה שתיקבע על ידי תנובה; האחריות לגביית הכספים מהלקוחות באזור קו החלוקה מוטלת על רובינשטיין; עליו להעביר לקופת תנובה מדי יום את מלוא הסכומים שגבה מהלקוחות במזומן ובהמחאות; ההתחשבנות בין רובינשטיין ללקוחות תיעשה באמצעות מסופון שיועמד לשימושו על ידי תנובה; החשבון של רובינשטיין בתנובה יערך על בסיס יומי והוא שנושא באחריות להשבת ההפרש שבין סכום תוצרת החלב שנטל לחלוקה, לסכום התמורה שהוא גבה - ההפרש הזה מכונה בהסכם (סעיף 46) " יתרה שלילית" והבטוחות לפירעונו הן: שטר חוב בחתימה של שני ערבים וערבות בנקאית בסכום של 75,000 ש"ח; אם תיווצר יתרה שלילית שלא תוחזר תוך שבוע ימים - רשאית תנובה להפסיק את פעילותו של רובינשטיין בקו החלוקה, עד לסילוק אותה יתרה; התמורה לרובינשטיין עבור פעילותו היא 7% מהפדיון היומי נטו (בקיזוז ההחזרות).

6.    אין צורך לומר שרובינשטיין ותנובה אינם בדיוק כוחות שקולים, והסכם ההתקשרות, יש לומר, אכן משקף את חוסר האיזון ביניהם. נושא קשה במיוחד הוא אחריות המחלק לחובות הלקוחות. כפי שהתברר, האשראי ללקוחות והבטוחות לאשראי נקבעים על ידי תנובה - לעיתים הלקוח אינו נדרש להמציא כל בטוחות - (פרוטוקול מ-26.2.2007 עמ' 54), אך המוביל-מחלק אחראי לגביית הסכומים המגיעים מהלקוחות ולפירעון היתרה השלילית שתיווצר בעטיים בחשבונו אצל תנובה, מה שעושה אותו ערב לחובותיהם של לקוחותיה.

במקרה של רובינשטיין, הדבר "עלה" לו בחוב אישי לתנובה בסכום של 250,000 ש"ח בשל לקוח בשם שמעון טבוק, שבלשונו של רובינשטיין פשוט " התאייד", והותיר אחריו חוב בסכום האמור. הדבר אירע תקופה קצרה לאחר שנעשה הסכם ההתקשרות, וב-23 לחודש יוני 1997 נעשה בין רובינשטיין ותנובה הסכם נוסף - הפעם לשם הסדרת פירעון החוב הזה על ידי רובינשטיין. החוב נפרס לתשלומים חודשיים שסכומם נקבע לפי הגבוה משני אלה: 2,800 ש"ח או 20% מסכום העמלה המגיע לרובינשטיין בגין החודש הקודם לחודש התשלום, ורובינשטיין גם נדרש להמציא ערבות בנקאית על סך של 68,000 ש"ח להבטחת חיוביו לפי הסכם הפריסה.

כעבור שנתיים "צורף" להסדר התשלומים הנ"ל חוב נוסף של 70,000 ש"ח שמקורו ב "הנחות שנשמטו בחשבון היומי ע"ס 70,000 ש"ח" (נספח טו' למוצגי תנובה). תנובה מסתבר, גילתה ככל הנראה במחצית השנייה של 1999, שמסכום העמלה החודשית ששולמה לרובינשטיין במשך תקופה של כשנה ומחצה, לא הופחתו סכומים האמורים לשקף את ההשתתפות שלו בהנחות שניתנו ללקוחותיה - מה שמוסבר על ידי תנובה כעניין של השמטה בטעות. נספח טו' הנ"ל נערך באוקטובר 1999 ולפיו, נדרשו לרובינשטיין שנה וחצי נוספות לשם סילוק החוב של טבוק, ועוד שנה הייתה דרושה לו לשם סילוק הסכום של 70,000 ש"ח. לפי נספח טז' למוצגי תנובה, לחוב בסך של 250,000 ש"ח התווספה ריבית בסכום של 50,000 ש"ח, ועם צירוף הסכום של 70,000 ש"ח להסדר, נוכה מהעמלה החודשית ששולמה לו, החל מחודש נובמבר 1999, סכום של 7,000 ש"ח לפחות.