פסק-דין בתיק ת.א. 3183/98 - פסקדין

א.        רקע עובדתי

1.         הנתבעים 1-3 הינם בני משפחה אחת (להלן: " משפחת כץ"). הנתבע 1, משה כץ ז"ל (להלן: " המנוח"), הינו אביהם של הנתבע 2, פנחס כץ (להלן: " פנחס"), ושל הנתבעת 3, אילנה סנדובסקי (להלן: " אילנה"), שהיא מנהלת עיזבון המנוח משה כץ ז"ל (ראה ההחלטה בבש"א 2763/04). משפחת כץ ניהלה מספר חשבונות בבנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: " הבנק"), חלקם חשבונות אישיים של הנתבעים 1-3, וחלקם חשבונות של חברות שבבעלותם, ובהן כץ תעשיות תשתית בע"מ (להלן: " כץ תעשיות").

2.         הנתבעת 5, ק.א.ט. חברה לעבודות עפר ופיתוח (1993) בע"מ (להלן: " ק.א.ט") הוקמה על ידי משפחת כץ בשיתוף עם הנתבע 4, אליעזר שני (להלן: שני) ואשתו, במטרה להפעיל מחצבה לכריית עפר בקיבוץ משמרות. משפחת כץ החזיקה ב-50% מהמניות בחברה, ושני ואשתו החזיקו ב- 50% מן המניות בה ( נספח ב'1 לתצהיר התובע).

שני וכץ מטילים זה על זה את האחריות לניהול החברה (פנחס כץ בעמ' 27, מול שני בסעיף 13 לתצהירו). בתדפיס רשם החברות מופיע כי לא מונו לחברה מנהלים. טענתו של שני, כי לא היה מעורב בניהול ק.א.ט. עומדת בניגוד לעדותו של פנחס, לפיה שני ואשתו ניהלו בפועל את חברת ק.א.ט. (עמ' 27). שני לא חקר את פנחס על דבריו אלו. העובדה ששני חתם על הלוואה בשם ק.א.ט., אף שמבחינה פורמלית לא היה מורשה חתימה בחשבון (ראה להלן), מחזקת את המסקנה ששני היה מעורב בניהול החברה. עוד יש לציין כי פנחס הודיע במהלך הדיון כי הוא דירקטור בק.א.ט., ומכוח הודעה זו אף הסמיך את בא-כוחו לייצגה בהליך (עמ' 8 לפרוטוקול). הואיל והחברה נשלטה בידי שתי המשפחות (כץ ושני) שווה בשווה, צריך להניח כי שתי המשפחות ניהלו אותה בפועל יחדיו, וכך גם התרשמתי מן הראיות שהובאו. 

3.         ביום 29.7.93 פתחה ק.א.ט חשבון בסניף פתח-תקוה בבנק התובע, שמספרו 440800/43 (להלן: " החשבון") ( נספח א' לתצהיר התובע). במסגרת ישיבת הנהלת ק.א.ט שהתקיימה ביום 27.6.93 נקבע, כי מורשי החתימה בחשבון יהיו הנתבעים 1-3, וכי חתימת שניים מתוך בעלי זכויות החתימה בצירוף חותמת החברה תחייב אותה ( נספח ב' לתצהיר התובע). אין מחלוקת כי שני לא היה בעל זכות חתימה בחשבון נשוא התביעה.

4.         במקביל לפתיחת החשבון, חתמו הנתבעים 1-4 (בני משפחת כץ ומר שני) על ערבות אישית מתמדת ללא הגבלת סכום להבטחת כל חובות ק.א.ט כלפי הבנק (להלן: " הערבות", שצורפה כנספח ג' לתצהיר התובע). על פי סעיף 2 לכתב הערבות, היא מכסה את כל הסכומים "לרבות קרן, רבית, סכומים נוספים עקב הצמדת הקרן והרבית לשער החליפין של המטבע או למדד המחירים לצרכן או לכל מדד אחר, עמלה והוצאות - המגיעים ושיגיעו לבנק בכל סניפיו מאת הלקוח...". על פי סעיף 1 לכתב הערבות, התחייבו הנתבעים 1-4 לשלם לבנק מיד עם דרישתו הראשונה כל סכום שיידרש על ידו, ללא צורך בדרישה תחילה מחברת ק.א.ט.. כתב הערבות נחתם עם פתיחת החשבון, אין מחלוקת כי הנתבעים 1-4 אכן חתומים עליו.

5.         כתוצאה מאשראים ומשיכות בחשבון ק.א.ט. נוצרה בו יתרת חובה בסך של 1,163,344 ש"ח, וזאת על פי ספרי הבנק נכון ליום הגשת התביעה (יום 24.11.98); סכום זה עמד על פי ספרי הבנק, במועד הגשת תצהיר התובע ( 23.2.04) על סך של 2,185,844 ש"ח ( נספח ד' לתצהיר התובע). הבנק דרש מן הנתבעים לשלם את סכום החוב בחשבון, והם לא עשו כן (נספח ה' לתצהיר התובע).

6.         הנתבעים 1-3 ו-5 הגישו בקשת רשות להגן ראשונה, בה דרשו לחייב את הבנק למסור להם מסמכים (בש"א 31461/99). לאחר שנמסרו להם מסמכי הבנק, הם הגישו בקשות רשות להגן שנייה בבש"א 6448/01, וביום 1.3.01 ניתנה להם רשות להתגונן  "בטענות המופיעות בבש"א זו בלבד", וזאת בהסכמת הצדדים. הנתבע 4 הגיש אף הוא  בקשת רשות להגן (בש"א 52742/99). ביום 2.1.02 החליט בית המשפט בהסכמת הצדדים על מתן רשות להגן לכל הנתבעים, באופן שהתצהירים התומכים בבקשות הרשות להגן ישמשו כתב הגנה. לפיכך, מסגרת ההגנה של הנתבעים מצויה בתצהירים שהגישו בבקשת הרשות להגן, ובהם בלבד, אף כי בית המשפט התיר להם להגיש תצהירי עדות ראשית.

הנתבעים 1-3 ו-5 אכן הגישו תצהירי עדות ראשית, כפי שעשה גם הבנק, ואילו הנתבע 4 הסתפק בתצהיר שהגיש בבקשת הרשות להגן. התצהיר של הבנק, שהוגש כעדות ראשית, הוא של יאיר והב, מורשה חתימה בסניף הנדון שטיפול בחשבון נשוא התביעה (להלן: " והב"). תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים 1-3 ו- 5, בנוסח כמעט זהה, נחתמו על ידי פנחס ואילנה. כל המצהירים נחקרו על עדויותיהם.

ב.        טענות הצדדים

7.         הטענות שהעלו הנתבעים 1-3 ו- 5 (להלן בסעיף זה: " הנתבעים"), הינן כדלקמן:

א.         מעיון בדפי החשבון התברר לנתבעים כי כל הפעולות בחשבון ק.א.ט., בוצעו ללא ידיעתם וללא הרשאתם, בניגוד להוראות שניתנו לבנק עם פתיחת החשבון בדבר זכויות החתימה בחשבון. זכויות החתימה בחשבון היו אך ורק לנתבעים 1-3 (נדרשה חתימת שניים מהם), אך לטענת הנתבעים "אף לא פעולה אחת בחשבון זה בוצעה בהתאם להרשאת החתימה האמורה", והנתבעים חולקים על תוקפן של כל הפעולות בחשבון (סעיף 7.10 לתצהיר הנתבעים). הנתבעים גם טוענים כי מי שיצר את יתרות החובה בחשבון הוא שני, וזאת ללא הרשאה, וכי שני חייב למשפחת כץ סכומי כסף גדולים.

טענות אלו נטענו בבקשת הרשות להגן בצורה גורפת, ללא כל פירוט (זולת שני חיובים שידונו להלן), על ידי מי שהיו מורשי החתימה בחשבון ובעלי 50% מן המניות בחסרת ק.א.ט., ולאחר שהנתבעים קיבלו מהבנק את כל דפי החשבון והמסמכים שביקשו. באופן ספציפי, מתייחסים הנתבעים בתצהיריהם רק לשני חיובים בחשבון, ואלו הם:

(1)        הלוואה בסך 550,000 ש"ח (ליתר דיוק: 554,973 ש"ח ) שהועמדה בחשבונה של ק.א.ט. ביום 25.3.94 (להלן: " ההלוואה"). על בקשת ההלוואה חתומים פנחס ושני, לצד חותמת החברה, למרות ששני לא היה בעל זכות חתימה בחשבון, ופנחס לא היה רשאי לחתום בחשבון ללא חתימה נוספת של המנוח או של אילנה. על כל אין מחלוקת (עדות והב בעמ' 9, 39).

הבנק טוען כי העדר חתימה על בקשת ההלוואה בהתאם לזכויות החתימה בחשבון מהווה  פגם טכני בלבד, שכן הכספים הועברו בפועל לידיהם של משפחת כץ, שידעו על ההלוואה ורצו בה, ובהסכמתו של שני שחתם עליה. פנחס ושני אישרו כי חתמו על ההלוואה וידעו לשם מה נועדה, ועל כן הם, כמו גם יתר הנתבעים, מנועים מלהעלות טענות כנגד ההלוואה בטענה של העדר חתימות כנדרש.

עוד טוען הבנק כי גם אם תתקבל טענת הנתבעים כי יש לבטל את ההלוואה, הרי שאין הדבר מוביל לביטול יתרת החובה בחשבון ק.א.ט, שכן ביום מתן ההלוואה בחשבון הוא עמד ביתרת חובה של 453,957 ש"ח כתוצאה מהעברת הכספים לחשבון משפחת כץ. יתרת חובה זו אינה מוכחשת על ידי הנתבעים. המשמעות היא, שאם תבוטל ההלוואה יהיה על הנתבעים לכסות את יתרת החובה ערב מתן ההלוואה. במקרה זה, גובה החוב לבנק יהיה גבוה יותר, מאחר והריבית על יתרת חובה בחשבון גבוהה מהריבית על ההלוואה (כך אכן העיד מר יאיר והב, בעמ' 9).

(2)        בחשבון מופיעה פעולת חיוב סך 109,572.36 ש"ח מיום 25.3.94 (היום בו נלקחה הלוואה בסך 555,000 ש"ח ), ולטענת הנתבעים אין כל אסמכתא לפעולה זו, שטיבה איננו ברור להם (ראה נספח ב' לתצהיר הנתבעים).

כפי שיפורט להלן, הציג הבנק במהלך שמיעת הראיות אסמכתא המעידה כי הסך הנ"ל הועבר מחשבון ק.א.ט. לחשבון של המנוח עם אדם אחר, ועל ההעברה זו חתומים פנחס ואדם נוסף, שזהותו לא הובררה על-פי החתימה, בצירוף חותמת החברה.

8.         שני העלה בתצהירו התומך בבקשת הרשות להגן טענות הנוגעות למישור יחסיו עם  משפחת כץ, שותפיו בחברת ק.א.ט., והשלכתן על חובו לבנק כערב בחשבון. טענות אלו מבהירות כיצד נוצרה יתרת החובה בחשבון ק.א.ט.. להלן טענותיו של שני: