פסק-דין בתיק ת.א 1019/00

         פתח דבר

1.      עניינה של התביעה שבפנינו, באירועים שנתרחשו כשבע שנים לפני הגשתה, והיא אקורד הסיום למערכת יחסים עכורה בין התובע לנתבעים, מערכת שהביאה לסדרה של הליכים שהעסיקו את בתי המשפט לפני למעלה מעשר שנים.

התובע הציג עצמו כמי שטוהר המידות עמד נגד עיניו בכל מהלכיו, כמי ששילם באופן אישי מחיר יקר בשל עמידה על עקרונות שבמוסר ובדין, בעוד הנתבעים פעלו בתרמית ובתחכום. מנגד, טענו הנתבעים, שהתובע נקט גישה מתחסדת, שמאחוריה הסתתרו ומסתתרים שיקולים עסקיים קרים.

מי "הגיבור" ומי "הנבל" בסיפור שלפנינו? מי הדמות הרעה "האולטימטיבית" באירועים שיסופרו להלן? האם בסוף הדרך נמצא את התשובה?

נזמין את הקורא להצטרף למסע, אך נקדים ונזהיר את הקורא, שבסוף הדרך יתברר כי אין לפנינו אלא תביעה שגרתית, שמקורה בסכסוך בין בעלי מניות לשעבר.

הנפשות הפועלות והעובדות הצריכות לעניין

2.       התובע (להלן: " רוור") שירת בצה"ל כ-25 שנה בחיל החימוש, והשתחרר בדרגת אלוף משנה. לאחר שחרורו, עבד כמנהל המוסך המרכזי של חברת פיאט בתל-אביב, ובמהלך שנת 1991, נוצר קשר בינו לבין הנתבעים.

הנתבעים היו המנהלים ובעלי מניות בחברה בשם בטיחות אש (1978) בע"מ (להלן: " בטיחות אש"), שהפעילה סניף בצפון הארץ. בעקבות מו"מ בין הצדדים, נחתם ביום 14.11.91 הסכם מייסדים, שעניינו הקמת חברה שתפעל באיזור צפון הארץ במקום הסניף הצפוני של בטיחות אש (להלן: " הסכם המייסדים"). בהסכם המייסדים נקבע, בין היתר, שבטיחות אש תעביר לחברה החדשה את פעילות הסניף בצפון הארץ, לרבות המלאי והציוד, כי רוור ישמש כמנכ"ל החברה החדשה, ומניותיה יתחלקו בשווה בין הצדדים. עוד נקבע בהסכם, שרוור ישלם לבטיחות אש הסך של 70,000$  וכל צד יעמיד, בשלב ראשון, בטחונות נזילים בסך של 45,000 ש"ח לטובת חשבון הבנק של החברה. 

בהתאם להסכם המייסדים, נרשמה ביום 18.11.91 חברת בטיחות אש צפון בע"מ (להלן: " החברה"). רוור החזיק ב-50% ממניות החברה ושימש כמנכ"ל החברה ואחד משני הדירקטורים שלה, ובטיחות אש החזיקה ב-50% ממניות החברה ומינתה את הנתבע מס' 1 (להלן: " לניר") כדירקטור מטעמה. זכויות החתימה נקבעו באופן שחתימתו של רוור בצירוף חתימתם של מי משלושת הנתבעים תחייב את החברה.

בין בטיחות אש לחברה התקיימו יחסים עסקיים שוטפים, כפי שהוסכם והוגדר בהסכם המייסדים. בטיחות אש, המחתה לחברה את כל פעילותה בצפון הארץ (חדרה וצפונה), אך שמרה לעצמה הזכות לפעול באיזור הצפון, בין במסגרת מערכת מכירות ארצית ובין במסגרת התקשרויות להתקנת מערכות. בטיחות אש התחייבה לספק לחברה, וזו התחייבה לרכוש מבטיחות אש, את כל מגוון המוצרים, החומרים והכלים בתחום עיסוקן של החברות, במחירי עלות ריאליים ללא מרכיב רווח. עוד התחייבה בטיחות אש, להעמיד לרשות החברה שירותי מחשב והנהלת חשבונות, כנגד תשלום חודשי של 3,500 ש"ח בצירוף מ.ע.מ.

עיסוקן של בטיחות אש ושל החברה, כפי שעולה משמותיהן, בתחום ציוד ומיכשור כיבוי אש ובמערכות לגילוי וכיבוי אוטומטי.

3.       כך החלה דרכם המשותפת של הצדדים, אלא שזו לא ארכה זמן רב. רוור העלה שורה של טענות כלפי בטיחות אש, ובחודש אוגוסט 1992, הורה כי הנהלת החשבונות תתבצע בחברה, בניגוד לאמור בהסכם המייסדים. היחסים בין הצדדים הלכו והורעו, הוחלפו האשמות הדדיות וגבה טורא ביניהם. בתחילת שנת 1993, פרצה הפרשיה שבבסיס התביעה דכאן.

בעקבות אירוע שבו מנגנון ההפעלה של אחד המטפים עף כתוצאה מהלחץ במטפה, חשד רוור כי הגז שהחברה רכשה מבטיחות אש, אינו תקני. הוא העביר מטפים לבדיקה בטכניון ובמכון התקנים, ועל פי דו"ח מכון התקנים מיום 15.4.93 ודו"ח מעבדת הטכניון מיום 22.4.93, נתברר שהמטפה הכיל גז מסוג "פריאון 12" (להלן: " פריאון"). המדובר בגז המשמש בדרך כלל למערכות קירור ומיזוג, ואינו מיועד לכיבוי אש. לטענת רוור, מאחר שהלחץ העצמי שהגז מייצר גבוה פי שניים מזה של הגז התקני, הדבר עלול להביא להתפוצצות המטפה ולסיכון חיי אדם. וחמור יותר, כאשר גז הפריאון בא במגע עם אש, הוא גורם להתרכבותם של גזים רעילים כמו פוסגן, שבו נעשה שימוש, בעבר, בלוחמה כימית. לכן כינה רוור את גז הפריאון "גז חרדל" ובכינוי זה, השתמש לאורך כל הדרך, ועל כך נעמוד בהמשך.

4.       רוור דיווח לנתבעים אודות המטפים הפגומים. בין הצדדים נתקיימה פגישה ביום 4.5.1993, במהלכה טענו הנתבעים, שלא ידעו שהמטפים הכילו גז פריאון וכי הם עצמם נפלו קורבן לתרמית מצד ספק הגז, שמכר להם גז פריאון במקום גז תקני. בעקבות הפגישה, שלח ב"כ רוור לנתבעים, במצורף למכתבו מיום 6.5.1993, העתק תוצאות הבדיקה של הטכניון.

לטענת רוור, משנוכח לדעת שהנתבעים יושבים בחיבוק ידיים ולא החליפו מטפים אצל הלקוחות, למרות התחייבותם לעשות כן, ולמרות שידעו שמדובר במטפים המכילים "גז חרדל" מסוכן, התחזקה בו הידיעה שאספקת הגז הרעיל הייתה מעשה מכוון של הנתבעים, שנועד להגדיל את רווחי בטיחות אש. ביום 8.7.93 פנה רוור למשטרה והגיש תלונה כנגד בטיחות אש והנתבעים. 

בעקבות התלונה פתחה המשטרה בחקירה, הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים, ובעקבות הסדר טיעון, נמחק כתב האישום כנגד הנתבע מס' 3 (להלן: " שטיינמן"), לנתבע מס' 2 (להלן: " קורן") יוחס אישום אחר, ורק לניר נותר כנאשם בפרשת "גז החרדל". לניר הודה בכתב האישום והורשע ביום 29.6.99. בהמשך נעמוד בהרחבה על כתב האישום, ההרשעה ונפקותה.

5.       נחזור לשנת 1993. עוד לפני הגשת התלונה של רוור במשטרה, ובעקבות התדרדרות היחסים בין הצדדים, התנהל מו"מ למכירת מניותיו של צד אחד למשנהו. המשא ומתן לא צלח, והחברה נקלעה למבוי סתום, תוך שהנתבעים מסרבים לחתום על שיקים.

ביום 8.7.93 הודיע רוור לבטיחות אש על ביטול הסכם המייסדים.

בתחילת חודש אוגוסט 1993, הוציא רוור הודעה ללקוחות החברה, ובה נאמר שלחברה אין קשר לבטיחות אש, כי החברה פעלה להחלפת המטפים הפגומים והחברה היא שהעבירה את הפרשה לחקירת המשטרה.