פסק-דין בתיק עפ 4184/07

1. מונח בפני ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום באילת (כב' השופט יקואל), האחת מיום 31.1.07 והשנייה מיום 15.4.07, בהן חייב את המערערת בהוצאות משפט ומחק את ערעורה של המבקשת.

2. טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר השית עליה הוצאות מקום שנכון היה להשית על המשיבה הוצאות, לחילופין טענה כי לא היה מקום להשית עליה הוצאות.

3. אין חולק כי כנגד המערערת הוצא דו"ח לתשלום קנס בגין חניית כלי רכב במקום אסור מיום 6.12.02. ביום 23.7.06 הגישה המערערת בקשה לבית המשפט השלום באילת לביטול הדו"ח  ולחילופין ביטול הקנסות ולחילופי חילופין בקשה להישפט בגין הדו"ח כאמור. בקשה זו נקבעה לדיון   ליום 14.1.07 לשעה 10:00 בבוקר. 

4. טוענת המערערת כי הגם שהיא ובעלה הינם אנשים עסוקים ולהם חמישה ילדים, נערכו הם להגיע לבית המשפט השלום באילת, ממקום מושבם בעיר ירושלים, בכך שלקחו ימי חופשה וכן הסדירו את לינתם בבית מלון בעיר אילת. 

לדבריהם שלושה ימים לפני יום הדיון קיבלו הודעה מבית המשפט כי לבקשת ב"כ המשיבה נדחה הדיון למועד אחר לשבועיים מאוחר יותר. לטענתם דחיית הדיון באופן פתאומי ומפתיע גרם להם להוצאות ולבזבוז זמן. וכי דחיית מועד הדיון מנע את הגעתה של המערערת למועד הדיון הנדחה, ליום 31.1.07, ובלית ברירה הופיע לדיון בעלה של המערערת, לאחר שהצטייד ביפוי כוח מתאים ממנה.

5. בדיון אשר התקיים ביום 31.1.07 הודיע בעלה של המערערת לבית המשפט כי בשל דחיית הדיון נמנע מאשתו, המערערת להתייצב לדיון ולכן ביקש לייצג אותה. בית משפט קמא   לא מצא לנכון לאפשר לבעלה של המערערת לייצגה בדיון הנדון מאחר ולא ראה בייפוי הכוח כקביל וכן לא קיבל את עמדת בעלה של המערערת כי היה בכוונתה של המערערת להתייצב לדיון הראשון אשר נדחה כאמור. נוכח נסיבות אלה לא סגר בית משפט קמא את דלתו בפני המערערת ולבקשת בעלה דחה את הדיון למועד אחר, כדי לאפשר למערערת להתייצב. בנוסף, חייב את המערערת בהוצאות הדיון בסך של 1,000 ש"ח אותם נדרשה המערערת להפקיד בקופת בית המשפט.

6. הדיון נדחה ליום 14.1.07 לשעה 14:30. בשעה 14:40 קיים בית משפט קמא דיון בבקשת המערערת, בהעדר התייצבות מטעם המערערת. למרות שב"כ המשיבה הודיעה לבית המשפט כי המערערת עושה דרכה לבית המשפט ותאחר בכ - 20 דקות, סירב בית המשפט להמתין להגעתה של המערערת וציין כי לא ניתן להמתין למערערת מאחר וקבוע בפניו דיון בתיק אחר לשעה 15:00. בהתאם הורה בית משפט קמא על מחיקת הבקשה וחייב את המערערת בסכום נוסף של הוצאות בסך של 750 ש"ח, בגין אותה ישיבה. בנוסף דחה את בקשת המערערת לבטל את החלטתו בעניין פסיקת הוצאות בסך 1,000 ש"ח בגין הישיבה הקודמת מיום 31.1.07.

7. בערעור שבפני טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר לא קיבל את טענות המערערת, כפי שבאו מפי בעלה, לפיה היה בדעתה להתייצב לישיבה הראשונה אשר נקבעה ליום 14.1.07 ואשר בוטלה לבקשת ב"כ המשיבה וכי התקשתה להתייצב לישיבה הנדחית שנקבעה ליום 31.1.07 ובשל האילוצים האישיים ודחיפות הזמנים נסע בעלה לייצג אותה במשפט הנדון. טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר סרב לקבל את יפוי הכוח אשר הוצג בפניו, כי הטיל דופי  בנכונות דברי בעלה, כי היה בדעתה להתייצב לדיון הראשון ולא עלה בידה להתייצב לדיון הנדחה, וכי נתפס לעניינים שבפרוצדורה תחת שמיעת הבקשה לגופם של דברים ועוד הוסיף וחייב אותה בהוצאות הישיבה.  לטענתה, היה זה אך נכון שלא לחייבה בהוצאות לנוכח ביטול הישיבה הקודמת שנעשה לבקשת ב"כ המשיבה, מבלי לקבל את הסכמתה ולחילופין לחייב את המשיבה בגין הישיבה הראשונה שבוטלה.

אשר לחיובה בהוצאות הישיבה מיום 15.4.07 טענה ב"כ המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר חייב אותה בהוצאות בגין האיחור שבהתייצבות לדיון, איחור של 40 דקות שנבע מעומס התנועה בכביש, בדרכם מירושלים לאילת.

8. לחילופין, טענה כי אשר לשיעור ההוצאות הפריז בית משפט קמא בחיוב בהוצאות ולכל היותר יש להשית הוצאות בשיעור ההוצאות אותו היה משית בית משפט בגין הוצאות של עורך דין מקומי מהעיר אילת.

9. ב"כ המשיבה טענה כי בדין נפסקו הוצאות לטובת המשיבה מקום שהמערערת בבקשתה הטרידה את בית המשפט ואת המשיבה לשתי ישיבות אליהן לא היתה מוכנה כדין. לישיבה הראשונה לא התייצבה בעצמה ולישיבה השנייה כלל לא התייצבה, בפועל אחרה.

10. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים סבורתני כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. אומנם טעתה המערערת לחשוב כי בעלה יכול לייצג אותה בהליך המשפטי אשר התנהל בבית משפט קמא ואך נכון נהג בית משפט קמא כאשר לא חסם את דרכה של המבקשת מלקיים את הדיון במועד מאוחר יותר.

יחד עם זאת, החיוב בהוצאות אשר הושת על המערערת באותו דיון לא היה מחויב המציאות. בית משפט קמא החליט לבטל דיון קודם, במעמד צד אחד ולבקשת ב"כ המשיבה, דיון אליו נערכה המערערת ודחה ללא כל סיבה את הסבריה באשר להיערכותה לדיון וכוונתה להגיע לדיון וההוצאות אשר נגרמו לה עקב  ביטול הדיון.

העובדה כי טעתה לחשוב כי תוכל להעדר מן הדיון וכי בעלה יוכל לייצגה בדיון מאחר ובקי הוא בפרטים, לא הצדיק חיובה בהוצאות, כפי שנפסק. אך נכון לגלות אוזן קשבת לציבור המתדיינים, בפרט כאשר אין מיוצגים וכן לתת את הדעת לזמנם שאינו  פחות חשוב או יקר מזמנם של עורכי הדין. שכן בפועל נדרשו הם להגיע פעם נוספת  מירושלים לאילת, כברת דרך שאינה מן הקצרות, על כל העלויות שבכך.

לפיכך, לנוכח מכלול הנסיבות סבורה אני כי לא היה זה נכון לחייב את המערערת בהוצאות המשיבה ככל שהדברים נוגעים להחלטה הראשונה לחייבה בהוצאות.

11. אשר להוצאות אשר הושתו על המערערת בדיון השני אליו אחרה אך נכון היה להשית הוצאות על המערערת אשר לא התייצבה לישיבה בשעה הנקובה. כאשר קובע בית משפט שעת דיון מחובתו של בעל דין להתייצב בזמן. אין  המדובר באיחור אשר נבע מנסיבה של כוח עליון כי אם מחוסר תכנון זמן או רשלנות בתכנון זמן. בכך תשא המערערת בהוצאות.

12. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את הערעור באופן חלקי ומורה על ביטול החלטת בית משפט קמא אשר חייב את המערערת בהוצאות הישיבה מיום 31.1.07.

החיוב בהוצאות בגין הישיבה השניה, מיום 15.4.07, יישאר בעינו.

 ניתן היום ח' באב, תשס"ז (23 ביולי 2007) בהעדר הצדדים