פסק-דין בתיק עפ 30515/06, עפ 30547/06

הערעורים

1.       לפנינו שלושה ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא א' כהן) בת"פ 1809/05. שניים מהערעורים (אלו שהוגשו על-ידי המערערים 1 ו-2) מופנים כלפי הכרעת-הדין המרשיעה, ושלושת הערעורים מכוונים כנגד חומרת העונש.

2.         מערער 1, יעקב ארנסטוף, הורשע בהכרעת-דין מיום 12.2.06, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפת עובד ציבור - לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק). הוא זוכה מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(א) לחוק, אך הורשע חלף זאת בעבירה של סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 379 בשילוב עם סעיפים 382(א) ו-31 לחוק. דינו של מערער 1 נגזר ביום 15.5.06 לששה חודשי מאסר על-תנאי לריצוי בעבודות שירות, למאסר על-תנאי של ששה חודשים, לקנס בסך 1,000 ש"ח ולפיצוי המתלונן בסכום של 3,000 ש"ח. בהחלטה משלימה מיום 19.9.06, נקבע כי עבודות השירות תבוצענה בגן-החיות בירושלים.

3.         מערער 2, גלעד שוחט, הורשע באותה הכרעת-דין מיום 12.2.06, בעבירות הבאות: הפרעה לעובד ציבור, ניסיון לחבלה במזיד ברכב, תקיפת עובד ציבור, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 288א, 413ה בשילוב 25, 381(ב), 275 ו-274(1) לחוק. בגזר-הדין מיום 27.6.06 נידון הנאשם לשבעה חודשי מאסר בפועל, וכן הופעלו נגדו שני מאסרים על-תנאי: הראשון - של חמישה חודשים, והשני - של חודש, באופן שארבעה חודשים מהמאסרים על-תנאי המופעלים ירוצו בחופף למאסר המוטל, וחודשיים - במצטבר לו, כך שהמערער 2 ירצה תקופת מאסר כוללת של תשעה חודשים. בנוסף, הושת על המערער מאסר על-תנאי של ששה חודשים.

4.       מערער 3, סעדיה הרשקוף, הודה ביום 18.12.05 בבית-משפט קמא בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, ונקבע כי ביצע את העבירות שלהלן: הפרעה לעובד ציבור, ניסיון לחבלה במזיד ברכב, ניסיון לתקיפה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - לפי סעיפים 288א(2), 413ה בצירוף 25, 379 בשילוב 25, ו-275. הודאתו ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום בעניינו, והוסכם כי הצדדים חופשיים בטיעוניהם לעונש, כאשר המאשימה תעתור להרשעה ולהטלת מאסר בעבודות שירות, ואילו המערער יבקש מבית-המשפט להטיל עליו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. בפסק-הדין מיום 22.3.06 הורשע מערער 3 בעבירות האמורות, ונידון לחודשיים מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ולששה חודשי מאסר על-תנאי. בהחלטה משלימה מיום 27.6.06 נקבע, כי מערער 2 יבצע את עבודות השירות בבית-החולים תל-השומר בתל-אביב.

          מערערים 1 ו-2 מלינים בערעוריהם הן על הכרעת-הדין המרשיעה, והן כנגד חומרת העונש שהושת עליהם. מערער 3, שהורשע, כאמור, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, מערער אך על חומרת העונש שהוטל עליו.

כתב-האישום

5.       כתב-האישום המתוקן התייחס לאירועים אלימים מצד חבורה של צעירים בצהרי יום שבת, 19.2.05, באזור תל-רומידה בחברון. האלימות ננקטה על-פי הנטען כלפי תושבים מקומיים, חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל. כתב-האישום הוגש נגד שלושת המערערים ונגד שני נאשמים נוספים: נאשם 4 - שהנו קטין ואשר עניינו הופרד והועבר לדיון בבית-משפט לנוער, ונאשם 5 - שהורשע ונגזר דינו למאסר על תנאי ולשירות לתועלת הציבור, ואשר הערעור שהגיש לבית-משפט זה (ע"פ  30390/06) נמחק מחמת אי-התייצבותו לדיון.

כפי שציין בית-משפט קמא בהכרעת-דינו, ההתרחשויות הנדונות בכתב-האישום מתייחסות לארבעה אירועים, או ארבעה "מקטעים" - כפי שכינה את האירועים בית-המשפט קמא. האירוע הראשון מתייחס לתקיפת תושב מקומי באמצעות תרסיס כלשהו. האירוע השני עניינו מעצרו של מערער 1 על-ידי חייליים וניסיון של חבורת צעירים, בכללם מערער 2, למנוע את נסיעת הג'יפ הצבאי שעליו הועלה מערער 1. האירוע השלישי נסב על מרדף שביצעו חלק מהנאשמים, וביניהם מערער 2, אחר ילד פלסיטיני כבן שש, וכן מרדף של חיילים אחר התוקפים. האירוע הרביעי מתייחס למעצרם של המערערים בסיום התקרית.  

6.       בכתב-האישום נטען, כי בצהרי יום שבת, 19.2.05, בסמוך לשעה 15:00, החלה חבורת צעירים, וביניהם מערער 1, לעשות את דרכה מתל-רומידה בחברון לעמדת חיילים המכונה "עמדת ג'לבר". באשר לאירוע הראשון בשרשרת האירועים, נטען כי אחדים מהצעירים התנכלו לתושבים מקומיים (באירועים מקדימים שאיש מהנאשמים לא הואשם בגינם), וכי בהמשך דרכם שלף מאן-דהוא מהחבורה מיכל תרסיס כלשהו מכיסו והתיזו לעבר פניו של עובר אורח, מר איוב עווייווי, יליד 1940.

בהמשך כתב-האישום, המתייחס לאירוע השני, תוארו ההתרחשויות הנטענות בעניין מעצרו של מערער 1 על-ידי חיילי צה"ל. מפקד הפלוגה (המ"פ), אביתר גרישפון, הגיע למקום בג'יפ ואיתר את חבורת הצעירים. משפגש בה, שאל את מערער 1 וחבריו לאן פניהם מועדות, ואולם האחרים שהיו עמם קראו לעברם שלא לענות ואף ניסו להבריחם מהמקום. המ"פ עצר את מערער 1 והחל לתחקרו אודות האירוע. בתגובה דחף מערער 1 את המ"פ, גידף אותו וצעק עליו, אך המ"פ העלה אותו לג'יפ הצבאי בכוח. במהלך האירוע, התנגד מערער 1 למעצרו ואף ניסה לברוח. בהמשך, ניסו שאר בני החבורה למנוע את נסיעת הג'יפ מהמקום. מערער 2 ניסה למנוע מהחיילים להכניס את מערער 1 לתוך הג'יפ, ומשלא צלח הדבר בידו, עלה על מכסה המנוע של הג'יפ וישב עליו. מערערים 2 ו-3 סירבו לרדת מהג'יפ עד שפונו ממנו בכוח.

          עוד נטען בכתב-האישום, באשר לאירוע השלישי בשרשרת האירועים, כי כאשר המשיכה החבורה לצעוד לכיוון "ציר המתפללים", בשעה שג'יפ צבאי ליווה אותם בדרכם, הבחין לפתע מערער 3 בילד מקומי כבן שש, וצעק לחבריו לתפוס אותו. מערערים 2 ו-3 החלו לרדוף אחר הילד, והחיילים רונן גורייבסקי ומגן אבידור ירדו מהג'יפ ודלקו אחריהם. מערער 2 סירב להתלוות אל החיילים ודחף אחד מהם, ובהמשך צעקו מערערים 2 ו-3 קריאות גנאי כנגד המקומיים.

          בסיומו של כתב-האישום מתואר האירוע הרביעיוהאחרון בשרשרת האירועים. בשלב הגעת השוטרים למקום, הודיע השוטר אופיר עזרן למערערים 2 ו-3 וכן לנאשם 4 על עיכובם וביקש מהם להזדהות. משסירבו השלושה להזדהות, הודיע להם השוטר על מעצרם. הוא ביקש מהם להתלוות אליו רגלית לעבר תחנת המשטרה, אך הללו סירבו לעשות זאת. בשלב זה, דחף מערער 3 את השוטר לאחור והחל לברוח, אך נתפס על-ידו לאחר מרדף קצר. העצורים, ובכללם מערערים 2 ו-3, סרבו לעלות לניידת המשטרה, ובעת שניסו השוטרים להעלותם בכוח לרכב, השתוללו ובעטו לכל עבר.

ההליכים בבית-המשפט קמא

7.       מערער 1 הואשם בגין חלקו בשני האירועים הראשונים: בכך שתקף את מר עווייוי, ובהמשך - את המ"פ גרינשפון. בתשובתו לאישום טען מערער 1, כי ככל שהותז תרסיס על פניו של התושב המקומי על-ידי מי מבין הצעירים, הרי שלא ניתן לייחס לו (למערער) שותפות לתקיפה זו, ובפרט כאשר התקיפה, אם בכלל, נעשתה במפתיע ומבלי שניתן היה לצפותה מראש.  הוא אף הכחיש כי תקף את המ"פ, וטען כי לקצין לא הייתה סמכות לעצרו.

למערער 2 יוחסו, כאמור, עבירות שנעברו באירועים השני עד הרביעי. נטען, כי הלה הפריע לחיילים, ניסה לפגוע בג'יפ הצבאי, תקף עובד ציבור (חייל צה"ל), הפריע לשוטרים למלא את תפקידם כחוק, ואף תקף שוטר בכדי למנוע את מעצרו. בתשובתו לאישום בבית-המשפט קמא, שהוגשה בכתב על-ידי בא-כוחו, טען מערער 2 כי עבר במקום בדרך מקרה, ורק הפציר בחיילים ללוות את מערער 1 ברגל לתחנת המשטרה, ולא לאלצו לחלל את השבת. הוא אישר, כי בשלב מסוים עלה על מכסה המנוע של הג'יפ הצבאי, אך טען כי לא ניסה לפגוע ברכב. הוא הכחיש את יתר העובדות שיוחסו לו, וטען כי הותקף על-ידי החיילים ולא תקף איש.

          מערער 3, הודה כאמור בעובדות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן שהוגש נגדו. באירוע השני הוא התיישב על מכסה המנוע של הג'יפ וסירב לרדת ממנו, עד שפונה ממנו בכוח; באירוע השלישי ניסה לתפוס ילד מקומי כבן שש, רדף אחריו, ואף קרא לחבריו ללכוד את הילד; ובאירוע הרביעי התנגד למעצר ותקף את השוטרים אגב השתוללות ובעיטות.

          בפרשת התביעה בבית-המשפט קמא העידו כ-17 עדים - חיילי צה"ל, שוטרים ואחד מן התושבים המקומיים. מטעם הנאשמים העידו מערער 1 ונאשם 5 בלבד. מערער 2 בחר שלא להעיד. מעבר לכך, לא הובאה מטעם הנאשמים ראיה נוספת כלשהי.

          המערערים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום - מערער 3 על-פי הודאתו, ואילו מערערים 2 ו-3 (יחד עם הנאשם 5 שערעורו כאמור נמחק) - לאחר שמיעת ראיות. ואולם, כפי שכבר צוין, באשר לאירוע הראשון זוכה מערער 1 מהעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, והורשע תחתיה בעבירה של סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות. הכרעת-הדין המרשיעה נסמכה בעיקרה על עדויות החיילים, שהעידו על האירועים המתוארים בכתב-האישום, ואשר זיהו את מערערים 2 ו-3 כמי שנטלו בהם חלק פעיל. דינם של המערערים נגזר כמפורט בפתיח לגזר-הדין.