פסק-דין בתיק עמה 871/06

1.         המערער (להלן גם: "פואד") הגיש ביום 7.12.2006 ערעור על שומות מס הכנסה, שהוצאו לו ביחס לשנים 1996-2000. מדובר בשומות בצו שהוצאו על-ידי המשיב בהתאם לסמכותו על-פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").

2.         בנימוקי השומה שהגיש המשיב נטען כי דין הערעור להידחות על הסף בשל האיחור הרב בהגשתו. נטען כי השומות הומצאו למשיב כבר בתחילת שנת 2003, ועל כן מדובר באיחור של כמעט 4 שנים.

3.         המערער מצדו לא הגיש כל בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, אלא טען, בנימוקי הערעור, כי נודע לו על הצווים רק בשנת 2006, עת הוטל עיקול על חשבונותיו. המערער לא נקב במועד המדויק שבו נודע לו על הצווים.

בשים לב לטענתו אלו, הוסכם במהלך קדם המשפט שתחילה תידון טענת פקיד השומה, לפיה דין הערעור להידחות בשל האיחור בהגשתו. בהתאם הגישו הצדדים תצהירים, נערכו חקירות, וסוכמו הטענות בעניין המועד להגשת הערעור.

העובדות

4.         המערער יליד חודש מאי 1976. המערער ואביו העידו כי משפחתו של המערער עוסקת שנים רבות בעבודות תשתית, בעיקר עבודות של סלילת כבישים וריצוף באבן משתלבת (עמ' 6). לעדותו של האב, מג'יד קדור (להלן: "מג'יד"), מדובר בעסק משפחתי שהוקם לפני שנים רבות. מג'יד הבהיר כי בני המשפחה (בלי ציון שמות מדויקים) הקימו חברה משפחתית בשם "קדור" או בשם דומה. החברה נקלעה לקשיים, ובעקבות זאת הוקמה חברה משפחתית אחרת. שתי החברות ביצעו את אותן עבודות.

בשנת 1993, עת היה המערער כבן 17, נקלעו עסקי המשפחה לחובות כבדים. מג'יד מבהיר כי בשל חובות אלו לא יכול היה להמשיך לפעול באמצעות החברה המשפחתית, ולא רצה להקים עסק על שמו שלו. לפיכך החליט להמשיך את פעילות העסק בשמו של המערער.

ביום 29.8.1993, בהיותו  בן 17 ו-3 חודשים, פנה המערער, באמצעות מנהל החשבונות אלי מרינא, וביקש להירשם כעוסק על-פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. ביום 31.8.93 ביקש מפקיד השומה לפתוח תיק על שמו. במכתבו של המייצג מר אלי מרינא נרשם כי המערער רכש משאית, וכי התחיל לעסוק בהובלות החל מ-1.9.1993.

5.         המערער ואביו טוענים כי על אף הודעה זו, הרי שהמערער מעולם לא ניהל את העסק. אביו הוא שניהל את העסק. בשנים 1996-2000 שירת המערער שירות צבאי, ולא היה מעורב בעסקי החברה (נספח א' לנימוקי הערעור). עוד נטען כי על דוחותיה של החברה שהוגשו לפקיד השומה חתם מג'יד, אביו של המערער, בשמו.

6.         אעיר כי על הדוחות נרשם כי החותם הוא פואד, המערער, ואין כל אזכור כי האב חותם בשמו. על הדוחות חתם גם מר אלי מרינא, מנהל החשבונות, אשר הצהיר כי סייע לנישום, דהיינו למערער, בהכנת הדוחות.

מר מרינא אלי לא הגיש תצהיר ולא זומן לעדות, ועל כן הגרסה שלפיה חתם מג'יד בשמו של פואד (המערער) נסתרת לכאורה בהצהרתו זו של מר מרינא.

7.         מתברר עוד כי למערער הוצאו שומות בצווים, לשנים 1994-1995. על צווים אלו לא הוגשו ערעורים כלשהם, וחובותיו של המערער בגין שנות מס אלו הם בסך כולל של כ-700,000 ש"ח (סעיפים 13-14 למש/1).

8.         מג'יד בעדותו חזר והבהיר כי הוא שניהל את העסק, חתם על המסמכים השונים, ועל כן הוא שחייב בתשלום המס. למג'יד טענות לגבי הצווים לגופם, אך בעיקרון מסכים הוא כי הצווים  תוקנו כך שיירשם כי הוא הנישום, ולא בנו פואד.

9.         עוד מתברר כי דוחות המס לשנים הרלוונטיות הוגשו רק לאחר שהומצאו למערער שומות על-פי מיטב השפיטה על-פי סעיף 145(ב) לפקודה. הדוחות הוגשו בשנת 2002. פקיד השומה מצא כי בדוח לשנת 1996 נדרשה הוצאה על סך 65,080 ש"ח על-פי חשבונית של חברת ד.ר.ך בניה בע"מ. מדובר, על-פי הנטען, בחשבונית מזויפת. כן דרש המערער בשנים 1996 ו-1997 הוצאות בגין עבודות חוץ, אולם לא הוצגו חשבוניות המעידות על ההוצאות.

בשנים 1997-1998 דרש המשיב להכיר בהוצאות להחזקת מכונות וציוד. פקיד השומה סירב להכיר בהוצאות אלו, שכן באותן שנים לא נכלל בדוחותיו של המערער טופס י"א (טופס על פי תקנות מס הכנסה (פחת), 1941), ועל כן יצא המשיב מההנחה כי לא היה למערער כל ציוד או כלים שיש לשלם עבור החזקתם.

בשנים 1999-2000 דיווח המערער כי לא היו לו כל הכנסות. פקיד השומה מצא כי בשנים אלו ערק המערער משירותו הצבאי, ולכן קבע את הכנסותיו על-פי הערכת הוצאות המחיה בשנים אלו.

10.        אף כי ניתן היה להבין כי המערער טוען שהמועד להגשת הערעור לא חלף, וכי רק בשנת 2006 נודע לו על השומות, הרי שמטיעוניו ומסיכומיו של המערער מתברר כי המערער אינו כופר בכך שהצווים הומצאו לו כבר בשנת 2003 (סעיף 9 לסיכומים).

מעדותה של הגב' גלית שבו-ריצ'ס, מפקחת במס הכנסה, עולה כי ביום 24.2.2003 נשלחו הצווים למערער. הצווים נשלחו לכתובת מגוריו כפי שפורטה בעת פתיחת תיקו. מדובר בבית הוריו. המערער מבהיר כי בחלק מהתקופה גר אצל דודתו, אולם מאשר כי כתובת מגוריו היתה אצל הוריו. המשיב אף צירף אישור דואר על משלוח הצווים בדואר רשום.

מג'יד אישר כי הגיעו לביתו מסמכים מפקיד השומה, ואף כי לא הבין את טיבם, העבירם למנהל החשבונות מר מרינא.

שוב אזכיר כי מר מרינא לא זומן, ועל כן יש לקבוע כי הצווים הגיעו לביתו של המערער, והועברו על-ידי אביו, כבר בשנת 2003, למנהל החשבונות.