פסק-דין בתיק עבל 341/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית השופטת הראשית אורלי סלע; בל 1305/98) אשר דחה את תביעתה של המערערת להכיר בפגיעה בגבה כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן גם - החוק).

2.         העובדות המוסכמות בבית הדין האזורי הן:

"א.      התובעת אחות מעשית עובדת בביה"ח לניאדו מ-5/76 ועד היום;

ב.         מתחילת שנות ה-90' שולבה התובעת בעבודה באשפוז יום 3-2 פעמים בשבוע - תחילת עבודה בשעה 07:00;

ג.         ביום 17/12/92  בשעות הבוקר בסמיכות לשעה 07/45 עזרה התובעת לחולה - אדם מבוגר לקום ממיטה כדי להכינו ליציאה לניתוח. החולה התיישב על המיטה וביקש את עזרת התובע על מנת להתרומם מהמיטה. משרכנה התובעת לגובה ישיבת החולה, הכניסה ידיה לתוך זרועותיו בצד הפנימי על מנת לסייע לו בהרמתו מהמיטה, ותוך כדי נסיון זה להרים את החולה, "משך" החולה את התובעת חזרה למיטה, מאחר והוא לא הצליח לעמוד על רגליו נוכח הפגיעה בברך (להלן - האירוע);

ד.         בעקבות האירוע חשה התובעת כאב חד בגב תחתון שמנע ממנה מלהתיישר בדקות הראשונות לאחריו;

ה.        התובעת הופנתה לצילום בשעה 08:25 במסגרת רפואה מסדרונית, צילום אשר פוענח ע"י ד"ר חורב, מנהל מחלקת אישפוז יום, כתואם סינדרום של עבודת אחיות;

ו.          התובעת המשיכה לעבוד עד באותו יום בידיעה שלמחרת מתוכננת לה חופשה שנקבעה מראש."

3.         בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי מומחה רפואי, ד"ר סלטי, על מנת שיחווה דעתו בשאלות הבאות:

"א.      ממה סובלת התובעת בגבה?

ב.         האם יש קשר בין האירוע בעבודה כמתואר בהחלטת העובדות לבין אי הכושר שנגרם לתובעת לאחר מכן.

            תשומת לב המומחה מופנית לכך כי אף החמרת מצב הגב עקב האירוע בעבודה משמעה - קיום קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאי הכושר".

4.         המומחה השיב כדלקמן:

" 1.       ... התובעת סובלת מספונדילוליזיס (ממצא מולד) בגובה 5 L , ספונדילוליסטזיס (ממצא מולד) של 5 L על גבי 1 S ובלט דיסקלי מרכזי קל ללא סימני לחץ על שורשי העצבים בגובה 1 S - 5 L .

2.         נראה כי לא קיים כל קשר סיבתי בין האירוע המתואר בכתב ההחלטה של ביה"ד הנכבד לבין אי הכושר שנגרם לתובעת וזאת מהטעמים הבאים:

א.        החבלה המתוארת אירעה ב-17/12/92 אך עד 15/6/95 לא מצאו רישומים המתעדים תלונות ו/או טפולים כלשהם לעניין הגב התחתון. משך הזמן הרב שחלף מיום האירוע ועד תחילתם של הרישומים בתיקה הרפואי בשנת 1995 אינו מאפשר לקשור סיבתית בין השניים.

ב.         גם אם נקבל את טענתו של המומחה מטעמה כפי שהיא מובאת בחוות דעתו מיום 30.4.99 כאילו הטפול בתובעת היה על בסיס קוליגיאלי ולכן לא נרשמו תלונותיה בצורה מסודרת, הרי שניתן היה לצפות לפחות למצוא תיעוד מהמכון הפסיוטרפי של הטפולים שקיבלה לגב תחתון בין דצמבר 92 ליוני 95 ו/או מרשים של תרופות שנרשמו באותה תקופה.