פסק-דין בתיק עא 3893/06

כללי

1.             בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט שלום - קריות (כב' השופטת אילת דגן), מיום 16.10.2006, בתיק א 5832/01, לפיו נתקבלה תביעת המשיב והמערערים חויבו בתשלום בסך 53,392 ש"ח (כל אחד) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה   (16.10.2001), תשלום מחצית האגרה המשוערכת, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

העובדות

2.            בנק לאומי למשכנתאות (להלן: המשיב) העניק לשלום וג'ולייט פחימה (להלן:  בני הזוג פחימה) ביום 2.11.1983 (לפני קרוב ל-25 שנה), הלוואה בסך כולל של 1,425,000 שקלים ישנים שהם שווי ערך ל- 1,425 שקלים חדשים (להלן: ההלוואה). המערערים הם ערבים להלוואה.

בפועל לא עמדו בני הזוג פחימה בהתחייבויותיהם על-פי הסכמי ההלוואה (ת/2      ו-ת/3) ועל כן פתח נגדם המשיב בהליכים משפטיים שנסתיימו ביום 10.6.1996 במתן פסק דין לטובת המשיב. בהמשך לכך, ביום 18.4.2001 ניתן אישור ראש ההוצאה לפועל לפיו מוצו כל ההליכים באותו תיק נגד בני הזוג פחימה.

ביום 16.10.2001 הגיש המשיב תביעה לתשלום יתרת החוב כנגד הערבים (המערערים). בית משפט קמא קיבל, כאמור, את התביעה ומכאן הערעורים המונחים בפנינו עתה.

הכרעת בית משפט קמא

3.             טענתם העיקרית של המערערים היתה כי הם חתמו על הסכמי הלוואה רק לאחר שהוסבר להם על ידי נציג המשיב, כי ההלוואה ניתנה לבני הזוג פחימה לצורך רכישת דירה והמשיב ידאג לרישום משכנתא על הזכויות בדירה. כן נאמר להם, לטענתם, כי הדירה תשמש בטוחה ראשונה לסילוק ההלוואה וכי ערבותם היא משנית בלבד (להלן: ההתחייבות).

         בהתייחס לטענה זו קבע בית משפט קמא, כי התשתית העובדתית לטענה היא רעועה, בלתי משכנעת ואף לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. בית המשפט הטעים, כי קשה להאמין שהמערערים זוכרים את הדברים שנאמרו להם על ידי פקידת הבנק בחלוף למעלה מעשרים שנה מהאירועים, מה עוד שלא זכרו פרטים מהותיים אחרים הנוגעים לעסקת ההלוואה. עוד קבע בית המשפט, כי גרסת המערער בדבר ההתחייבות הנטענת אינה אמינה, שכן היא קיצונית: המערער טען כי התחייבו בפניו שלא יצטרך לשלם אפילו שקל. כמו כן, המערער זכר, לכאורה, את ההתחייבות הנטענת לפרטים, אך טען בעדותו ובתצהירו המאוחר כי ההתחייבות ניתנה על-ידי פקידה, בעוד בתצהיר המוקדם (נ/11) הצהיר כי מדובר בפקיד.

                כמו כן הוטעם, כי המערערים הוחתמו בבנק דיסקונט שאינו הבנק המלווה, ואשר כל תפקידו התמצה באימות חתימת הערבים. אין כל היגיון בכך שפקידה שאינה מהבנק המלווה תתחייב בשם בנק אחר, בזמן שהיא לא מכירה כלל את פרטי העסקה והאם קיימת אפשרות משפטית לרשום משכנתא. לבנק דיסקונט אין גם כל אינטרס לשכנוע הערבים לחתום.

עוד נקבע בפסק הדין, כי הטענה בעניין ההתחייבות הנ"ל לא נטענה בהזדמנות הראשונה כפי שמצופה היה שייעשה, ואף לא נטענה בתצהיר שצורף לבקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה (ת/4), המגולל מסכת עובדתית שלמה. בית משפט קמא קבע לכן, כי העדות בדבר ההתחייבות הנ"ל היא עדות כבושה.

עוד קבע בית המשפט, כי הטענה בדבר ההתחייבות הופרכה בחקירה נגדית.

בית המשפט סבר, כי הואיל ומדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, היה על המערערים להוכיח את טענתם במסמך בכתב או בהודאת המשיב.

         בנוסף קבע בית משפט קמא, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע; לשיטתו, המערערים יכלו לנסות להוכיח את גרסתם אולם נמנעו מלהזמין לעדות את הפקידה אשר לדבריהם התחייבה בניגוד להסכמים. על פי קביעתו של בית משפט קמא, פקידה זו אינה עובדת של המשיב אלא של בנק דיסקונט ולכן אינה בשליטת המשיב. הימנעות המערערים מהזמנת הפקידה יוצרת הנחה לפיה אילו הובאה לעדות, היא הייתה פועלת לרעתם.

בית המשפט קבע גם, כי לא נפרשה כלל תשתית ראייתית עובדתית ומשפטית לטענה כי בנק דיסקונט מהווה שלוח של המשיב הרשאי אף להתחייב בשמו של המשיב על רישום משכנתא או מימושה לפני פניה לערבים.

בית המשפט דחה את טענת המערערים כי מדובר בחוזה ארוך ולכן לא קראו אותו ולא ידעו על הסעיפים שקובעים כי הערבות אינה מותנית בכל בטוחה אחרת וכי עליהם להודיע לבנק על כל שינוי בכתובתם.

עוד הוטעם בפסק הדין, כי מעדות נציג הבנק, מר וולך, עולה כי באותה עת לא ניתן היה לרשום משכנתא על רכישת זכות בדמי מפתח (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 27 ועמ' 9 לפרוטוקול, שורות 8-4). בית משפט קמא קבע כי עדות זו לא הופרכה, וכי אי רישום המשכנתא אינו מהווה הפרה של המשיב את חובות הגילוי ותום הלב כלפי המערערים. כמו כן נקבע, כי המערערים לא הוכיחו שנגרם להם נזק בשל הפרה לכאורה של חובת תום הלב.

       בית המשפט קבע גם, כי המערערים עברו דירה מבלי להודיע לבנק על שינוי הכתובת בניגוד להסכמי ההלוואה, ונחה דעתו שנשלחו מכתבי התראה למערערים כנדרש. בנוסף, המערערים לא הניחו תשתית משכנעת כיצד היו מקטינים את נזקיהם לו קיבלו את ההתראות במועד.